האמת…היא תמיד הייתה שם!

"האמת תמיד עמדה שם, עירומה, פשוטה, ברורה. אבל אי אפשר היה להתייחס אליה…
היא מעצבנת. היא מקשה. היא משבשת.
אז הסטתי את המבט, עצמתי עין, אמרתי שהיא לא האמת, שהיא לא מבינה,
שהיא ילדותית שחושבת שהחיים פשוטים שבאמת אפשר לעשות מה שרוצים.
היא לא הבינה את מורכבות החיים, היא הייתה פשוטה, פשוטה מדי…
אבל, היא המשיכה לעמוד שם ערומה, להסתכל מהצד, ולא לאמר דבר.
הנוכחות הקבועה שלה, הערום הפתוח שלה גרמו לי מדי פעם להציץ עליה.
לקח לי המון זמן, חודשים, להסכים להיישיר מבט ולראות, לראות מה יש לה להציע. לשמוע.
בלי כל הפחד של "אז מה עושים עם זה". לאט לאט הסכמתי לקבל אותה, להכניס אותה לחיים, לתת לה להיות חלק.
עד שהיא תפסה מקום משמעותי.
מאז…זה לא אותו דבר. אני לא יכולה לעבוד על עצמי יותר…."