שננסה שוב?

    "אנחנו מושלמים כמו שאנחנו" ובכל זאת רובנו לא מרגישים ככה ואלה שכן…בדרך כלל נשלח אותם להסתכלות או לפחות למראה הקרובה, אחרי שנרים גבה ונשתוק, נהנן ונחשוב כמה טיפש הזויה או חסר מודעות האדם שלפננו, והכי טוב אם נסביר היטב למה זה לא נכון ומה מקור הטעות. כי אנחנו יודעים יותר טוב ממנו את האמת! אבל לא על עצמנו….

למשפט האלמותי הזה יש שתי אפשרויות פשוטות. האחת שזה שקר, אנחנו לא מושלמים כמו שאנחנו ונכון יהיה להחביא ולהסתיר חלקים מסויימים, נכון יהיה לעבוד על, לשנות את, ומי בכלל המציא את השטות הזו. עובדתית אנחנו כל הזמן חותרים לשינוי לשיפור….טוב חלקנו, או בדרך הפשוטה והידועה יותר מתקרבנים מקטרים ומתלוננים על עצמנו ועל העולם.

האפשרות השניה היא שהמשפט אמת ואנחנו לא מרגישים ככה כי…כי ככה גדלנו עם המון ביקורת מהסביבה שהופנמה לביקורת עצמית, כי החיים לא תמיד מוכיחים לנו שאנחנו נהדרים ואפילו להפך ואין הרגשה של מושלמות, כי אנחנו מסתכלים במראה ולא אוהבים את מה שאנחנו רואים, כי אנחנו משווים עם האחרים ומבינים שאנחנו לא הכי ויש יותר, ובכלל, ברגעי כנות ביננו לבין עצמנו…אנחנו יודעים שעיגלנו כל כך הרבה פינות עד שלא ברור מי בכלל הוא זה שחי את החיים האלה שלך.



אנחנו מושלמים כמו שאנחנו חייב לקבל את ההמשך הראוי לו – אבל לא מהמלה מושלם אלא מהמילה שלם. והשלם מורכב מכל החלקים הטובים והרעים, היפים והמכוערים, הרגילים והחריגים, והשלם הזה גדול לחלוטין מסכום חלקיו.

לגלות, להסכים להיות, לחיות באותנטיות זה לא ניו איג'י. זה החיים עצמם. כי רק במקום הזה של אותנטיות והכרה, ניתן למצוא את האומץ לעשות יותר ואחרת. רק במקום הזה של אותנטיות ומודעות לפגמים אפשר להיות אמפטיים לאחר. רק במקום הזה אפשר לגלות סקרנות על האחר , לפתח גמישות מחשבתית , למצוא פתרונות יצרתיים לשיתוף פעולה – לראות אפשרויות חדשות ולהגיע למקומות חדשים. בחיים ובעבודה.

התפיסה שלי בחיים ובעבודה כמאמנת מקצועית אומרת שאנחנו לא צריכים להיות מושלמים לפי התאוריה של מישהו, אלא להיות עצמנו . אבל באמת. באופן העמוק והמשמעותי של זה. ומשם אפשר לעשות הכל, משם אפשר לצמוח ולגדול לא כדי להיות מושלמים אלא כדי לחיות את החיים, של עצמנו, שלי, שלך ואז אפשר גם את שלנו.

עוד על אימון אישי איתי ליחצו כאן