אימון אישי זה בשבילי?

<

אימון אישי, זה בשבילי?

כדי לבדוק מה התשובה שלכם, תוכלו לנסות לענות על השאלה הבאה: אילו הישגים או אירועים צריכים להתקיים בחייכם כדי שתוכלו להגיד לעצמכם שחייתם חיים מספקים? אם התשובה מגומגמת וכוללת ביטויים כמו: "עוד לא הספקתי…", "קודם אני צריך ל…", "זה יותר מסובך מזה…", כנראה שהחיים שלכם מנהלים אתכם במקום שאתם תנהלו אותם. החיים מאתגרים ומורכבים, אתם יודעים שאין מושלם, ובכל זאת די בטוחים שמשהו שם יכול היה להיות טוב יותר. בתחומים מסויימים זה עובד לכם, ובתחומים אחרים פחות. מה עושים? [/para]

בחן את עצמך

    1. האם יש תחומים בהם אתם מרוצים יותר מעצמכם, מגשימים את עצמכם וממש מאושרים? רשמו כמה תחומים וציינו מ-1-10 מה רמת המרוצות שלכם בכל אחד מהתחומים.
    2. בתחומים בהם הציון נמוך, האם זה מפריע לך? האם אפשר אחרת? רוצים לשנות?
    3. מה מונע ממך לשנות ולהשיג יותר?
    4. אם יכולת לשנות דבר אחד בעצמך, מה הוא היה? מה היה קורה אז לחיים שלך?
    5. השינוי הזה…למי זה יועיל? כמה זה יועיל? מה יכול לקרות בעקבות השינוי? האם יש שם פחד? האם יש שם שימחה?
    6. האם הגיע הזמן להשקיע בעצמך לטובת עצמך ולהתחיל בתהליך של שינוי?
    7. אז… להישאר במקום או להתקדם קדימה? אילו חיים בא לך שיהיו לך? ומה לדעתך מגיע לך בחיים האלה?
אם ענית על הכל…ובכן, הגיע הזמן לאימון אישי מקצועי ומשמעותי, לשינוי לחיים טובים יותר. !

לשווק את עצמי בעצמי….?

    אחד הקשיים המהותיים בהם נתקלים מטפלים, מנחים, מאמנים ויועצים הוא הצורך למכור את עצמך. למה בעצם? הרי ברב המיקרים אנו חדורי אמונה לגבי יכולותנו המקצועיות, הניסיון, והרצון הרב לעזור ולסייע. מה אם כן עוצר בעדנו פשוט "למכור" עצמנו כנותני שירות? ובמה שונים מקצועות הטיפול והייעוץ למינהם משאר המקצועות. האם ל"אחרים" קל יותר למכור את עצמם? ומה בין מכירה עצמית לשיווק עצמי.

למי זה מיועד ?

טקסט זה אינו מיועד לאלו מכם המצליחים בכל הזדמנות לשרבב את שמם, או להציג את עצמם כמוצלחים ביותר וללא היסוס, אלא מופנה לרב הדומם, שאינו מצליח להלל ולשבח את עצמו אם מצניעות, מבוכה , חוסר ביטחון או כל סיבה אחרת. רק בכדי להקל במעט על התסכול, הרב הוא דומם ללא קשר ליכולותו ולמקצועיותו.

מהם המחסומים המרכזיים?

הקושי הראשון הוא בהגדרת הפעולה. האם אני מוכר את עצמי? לאמירה זו יש קונוטציה שלילית המתחברת לנושאים כמו "מכר את נשמתו לשטן", "מוכרת את גופה". מכירה מסתמנת כאקט של קבלת כסף כנגד מוצר, ולא רק מוצר טוב.

הקושי השני הוא בהגדרת המוצר. מהו המוצר הנמכר? האם זה "עצמי"/"אני". איך מגדירים את המוצר הזה שהוא "אני", ומהו הקושי במכירת "אני"? הקושי המרכזי הוא בדרך החשיבה הבאה: אם "אני" מוכר אותי אז "אני" צריך להיות ממש טוב, מושלם, אחרת ישנה סכנה לביקורת. או , אם הלקוח אינו מרוצה מהמוצר, הוא בעצם לא מרוצה ממני…ומזה אומר עלי? אציע הצעה שעוזרת לי להתמודד עם הענין. המוצר הוא לא "אני". המוצר הוא השירות ש"אני" מספקת.

זה המקום לשאול את עצמך – האם יהיה לך קל יותר למכור מוצר של מישהו אחר? מוצר שאת/ה ממש מאמינ/ה בו? התשובה היא בדרך כלל כן. יהיה לי יותר קל למכור עבור מישהו אחר מוצר טוב מכוון שאז תלונה על אי שביעות רצון, ביקורת או חשיפה, היא לא בהכרח פגיעה בי אישית. היה והלקוח לא מרוצה…זה לא "אני", זה המוצר, החברה, הם, לא אני.

אז איך בכל זאת כדאי לנסות ולשווק את עצמי בעצמי?

כדאי להתחיל עם עבודת הכנה קצרה בכתב:

1. להגדיר את השירות – מהו השירות או
תו אני מספק, מהו התחום, מהו התוצר, מהי השיטה? ולהכין תשובות לשאלות:

– "מהו השירות המסופק?"
– "מה זה בדיוק אומר?"
– "אייך זה נעשה?"
– איפה זה נעשה?"

2. לתאר את נותן השירות כאילו היה אדם אחר, לא את/ה. מהן התכונות שבעזרתם היית משווק את אותו אדם? מהן החוזקות שלו/ה כאדם? (טיפ קטן – על מנת לענות על שני סעיפים אלו פנו במייל לחברים וחברות, בני משפחה ומכרים בבקשה לענות לכם, מה לדעתם חמשת התכונות המייחדות אותך כאדם. התשובות יהיו מאירות, מפרגנות ובעיקר מחזקות.)
בשיווק אנו מתעסקים רק בטוב שבנו, במיוחד, בשונה מהאחר. לא בשום היבט שלילי או בעייתי של אישיותנו או מצב חיינו.אז:
– מהן החוזקות / היכולות המקצועיות שלי?
– מהי הייחודיות שלי?
– למה ממש כדאי שהיא/הוא ורק היא/הוא (כלומר אני) , יעשו את העבודה.
כאן אני מציעה לנסות ולהיזכר בעבודות קודמות. מה היו היכולות שבאו לידי ביטוי, כיצד פירגנו, כיצד הגיבו אלי, במקומות העבודה השונים ,בצבא, בתיכון, החברים. ולא לפחד להזכיר כמה שיותר שמות של מקומות שעבדת בהם, זה בשבילך :).

אחרי שבנית את הפרופיל של אותו נותן שירות מופלא, זה זהמן להגיד את הדברים בגוף ראשון. שננו את התכונות ואת החוזקות כמנטרה.

בפעם הבאה שתיפנו אל לקוח פוטנציאלי או תפגשו כזה, תנו לו את המנטרה. על ההוא או ההיא המופלאים.

שננסה שוב?

    "אנחנו מושלמים כמו שאנחנו" ובכל זאת רובנו לא מרגישים ככה ואלה שכן…בדרך כלל נשלח אותם להסתכלות או לפחות למראה הקרובה, אחרי שנרים גבה ונשתוק, נהנן ונחשוב כמה טיפש הזויה או חסר מודעות האדם שלפננו, והכי טוב אם נסביר היטב למה זה לא נכון ומה מקור הטעות. כי אנחנו יודעים יותר טוב ממנו את האמת! אבל לא על עצמנו….

למשפט האלמותי הזה יש שתי אפשרויות פשוטות. האחת שזה שקר, אנחנו לא מושלמים כמו שאנחנו ונכון יהיה להחביא ולהסתיר חלקים מסויימים, נכון יהיה לעבוד על, לשנות את, ומי בכלל המציא את השטות הזו. עובדתית אנחנו כל הזמן חותרים לשינוי לשיפור….טוב חלקנו, או בדרך הפשוטה והידועה יותר מתקרבנים מקטרים ומתלוננים על עצמנו ועל העולם.

האפשרות השניה היא שהמשפט אמת ואנחנו לא מרגישים ככה כי…כי ככה גדלנו עם המון ביקורת מהסביבה שהופנמה לביקורת עצמית, כי החיים לא תמיד מוכיחים לנו שאנחנו נהדרים ואפילו להפך ואין הרגשה של מושלמות, כי אנחנו מסתכלים במראה ולא אוהבים את מה שאנחנו רואים, כי אנחנו משווים עם האחרים ומבינים שאנחנו לא הכי ויש יותר, ובכלל, ברגעי כנות ביננו לבין עצמנו…אנחנו יודעים שעיגלנו כל כך הרבה פינות עד שלא ברור מי בכלל הוא זה שחי את החיים האלה שלך.



אנחנו מושלמים כמו שאנחנו חייב לקבל את ההמשך הראוי לו – אבל לא מהמלה מושלם אלא מהמילה שלם. והשלם מורכב מכל החלקים הטובים והרעים, היפים והמכוערים, הרגילים והחריגים, והשלם הזה גדול לחלוטין מסכום חלקיו.

לגלות, להסכים להיות, לחיות באותנטיות זה לא ניו איג'י. זה החיים עצמם. כי רק במקום הזה של אותנטיות והכרה, ניתן למצוא את האומץ לעשות יותר ואחרת. רק במקום הזה של אותנטיות ומודעות לפגמים אפשר להיות אמפטיים לאחר. רק במקום הזה אפשר לגלות סקרנות על האחר , לפתח גמישות מחשבתית , למצוא פתרונות יצרתיים לשיתוף פעולה – לראות אפשרויות חדשות ולהגיע למקומות חדשים. בחיים ובעבודה.

התפיסה שלי בחיים ובעבודה כמאמנת מקצועית אומרת שאנחנו לא צריכים להיות מושלמים לפי התאוריה של מישהו, אלא להיות עצמנו . אבל באמת. באופן העמוק והמשמעותי של זה. ומשם אפשר לעשות הכל, משם אפשר לצמוח ולגדול לא כדי להיות מושלמים אלא כדי לחיות את החיים, של עצמנו, שלי, שלך ואז אפשר גם את שלנו.

עוד על אימון אישי איתי ליחצו כאן

מתי בפעם האחרונה ניפגעת…?

    מעטים הם האנשים שיגידו ניפגעתי באותו הרגע. ולכך שלוש סיבות לפחות. האחת: לימדו אותנו לא להגיב מהר, שזה בוגר ואחראי ואפילו תרבותי. הסיבה השניה: הפגיעה מייצרת אנרגיה בגוף שלא מאפשרת לחשוב על ניסוח הולם, ולכן עדיף לשתוק. השלישית: לא תמיד הפגיעה  מובנת. לעיתים נידרש זמן ותהליך מוחי או אמירה של מישהו אחר כדי להבין שאכן הייתה שם פגיעה.

וארבע… (הכי חשובה אבל לא ניספרת?) אנחנו לא רוצים שידעו שניפגענו…למה? כי מזה אומר עלינו..עצם הפגיעה מגלה את חולשתנו הכמוסה ביותר. מה, שידעו ש…? שאני רגיש, שאני פגיע, שאני רוצה עוד, שחשוב לי שישמו לב, שאני צריך שיגידו לי מילה טובה, שבעצם לא ראו אותי, שלא שמעו אותי, או שראיתי שניסו להתעלם ממני?…..זה קצת ילדותי לא?

ולפיכך…כדי להימנע מהמבוכה שבפגיעות, אנחנו עושים הרבה מניפולציות ומשתמשים בכלי חשבון מתקדמים ביותר! הכפלה. אחד נגד מאה. נקמה. אבל בזמן שנוח לי ובהיקף שיתאים לי. הכנסות מתחת לחגורה, חשבונאות, פרצופים, התעלמויות, הכשלות, הכל…רק לא להגיד…ניפגעתי. נדמה לכם שזה רק בין חברים או חברות?….רק בין זוגות?…רק עם החמות…? אז זהו שלא. גם במקום העבודה בין עובדים בין מנהלים ואפילו בין שותפים…בכל מקום בו יש אינטראקציה אנושית..(רציתי להוסיף את המילה מורכבת, אבל למעשה, כל אינטראקציה אנושית היא מורכבת).

היכולת לאמר ניפגעתי היא גדילה אמיתית ומשמעותית הדורשת אומץ, ביטחון עצמי רב, ואמון באחר. בסדר הזה. במערכת יחסים אישית, חברית, אינטימית וכן כן, גם ארגונית. יצירת שתוף פעולה אמיתי מתקיים ככל שהיחסים פתוחים יותר, ומאפשרים להביע פגיעה ולהכיל פגיעה. כשאפשר לאמר ניפגעתי, ולהבהיר דברים אפשר להמשיך הלאה. מכוון שכשיש פגיעה, מה שנאמר לעולם אינו מה שהתכוונתי אליו. ואז.. כל כך הרבה אנרגיה מתבזבזת במקום הלא נכון.


האם יש לך את האומץ לאמר ניפגעתי? והאם אימון אישי יכול לעזור לך להתקדם הלאה.

הסקרנות לא הרגה את החתול אבל…

    מה הטריגר המעורר לסקרנות ומהו המכניזם מאחוריה? התשובה היא היכולת לשאול "למה" היא יכולת ייחודית למין האנושי. השאלה הפשוטה הזו לכאורה היא המנוע מאחורי היצירתיות, וההתפתחות בכל התחומים בין מדע אומנות וממשל חינוך וכו. היא הבסיס לסיפורים אותם אנחנו מספרים ובכך מייצרים עולמות דמיון ומחוזות חדשים לחקירה.

מהי סקרנות? סקרנות היא המנוע מאחורי התנועה שלנו לעבר הצעד הבא. סקרנות מתעוררת כשיש הבנה לגבי הפער הקיים בין מה שיש לי כיום לבין הידיעה שיש אפשרות אחרת, האפשרות הבאה, שאיננה ברשותי כרגע. תחושת הפער היא המוטיבציה לחיפוש, היא זו שמעוררת את הסקרנות. שום דבר לא יתחדש, שום דבר אחר לא יקרה, שום דבר לא יתקדם באמת אם הוא לא יעורר בנו סקרנות. לא נשקיע בדבר, לא נתעמק, לא נחפש. (האם זה עומד בניגוד להשלמה עם דברים וקבלתם, כאופציה שפויה לבריאות הנפש? …שאלה למחשבה)

האם כל דבר מסקרן אותנו? מסתבר שלא. לא הכל מענין אותנו ולפיכך לא הכל מעורר בנו סקרנות. מה כן? מה שכבר יש לנו ידע לגביו , וחסר לנו עוד. מה שמחובר לעולם הערכים שלנו , התשוקות שלנו, מה שמעורר בנו התרגשות אינטלקטואלית. באופו מוזר ככל שאנחנו יודעים יותר על משהו אנחנו מסתקרנים יותר לגביו . מה לגבי מי, מי מעורר בנו סקרנות? אדם מסוים יכול לעורר בנו סקרנות בשל האופן בו חושב, דרך החיים שלו, ההתנהלות שלו, ההשגים שלו המעוררים בנו השראה, הסקרנות לדעת עוד. (סקרנות אינה רכילות. אין בה רוע, יש בה רצון כנה לגלות ולדעת מתוך ענין כנה ואמיתי)

מה עושה הסקרנות למוח שלנו? מייצרת חיבורים חדשים , קשרים חדשים במוח כתוצאה מידע חדש וחיבורים חדשים. סקרנות מעוררת בנו את מערך החשיבה , אך למרות זו לא נחקרת מספיק כפי שמספר פרופ' מריו ליביו מחבר הספר "למה". כבר מגיל צעיר אנחנו שואלים למה למה ולמה. בהמשך אנחנו עוצרים, מדיכוי חברתי או חוסר מענה. אבל התהייה הסקרנות היא מנגנון טבעי לאדם ומהווה חלק חשוב בהתפתחות האנושית וביצירת העולם כפי שהוא היום. ישנם היבטים שונים של סקרנות. למשל סקרנות לגבי משהו המעורר בנו קונפליקט, חוסר שקט, חוסר נוחות. וסקרנות לגבי ידע חדש המעורר בנו התרגשות וציפיה, שמחה לקראת. בשני המצבים אנו סקרנים לקראת אבל התחושות בגוף אחרות לגמרי, דריכות ,התרגשות ולחץ פיזיים ישפיעו על ההתנהלות שלנו בהמשך והיכולת שלנו להתנהל אל מול הידע החדש.

מה עושה הסקרנות לחיים שלנו?התפתחות אישית, פיתוח יכולות אנושיות, פיתוחים והמצאות ובכלל הקשר האנושי באחר נובעים כולם מאותו מנגנון של סקרנות התבוע בנו. פרופסור נוח הררי מציעה שאנחנו הפכנו להיות המין השולט בשל יכולתנו להשתמש בידע, לשתף פעולה ולסחור במזון, חקלאות, כ"א ולא פחות חשוב ידע. מאחורי המנוע הזה של המין האנושי מתקיים מנגנון הסקרנות שמאפשר את הצעד הבא, את החידוש הבא, את המענה הטוב יותר היעיל יותר המשופר.

ומה לגבי סקרנות בעולם דיגיטאלי? הרי המוטיבציה הגדולה ביותר להקליק (להגיב), להיכנס (לסקור את הקיים), לכתוב (להעמיק לשתף בידע שלך) ולעשות שייר (לשתף הלאה, תקשורת), מונעת מסקרנות! וכולם מנסים לעורר אותה בכל דרך אפשרית. בתמונה מדליקה שלא חשוב אם היא שייכת או מייצגת, בכותרת פרובוקטיבית, במשחקי מילים משעשעות בהצעות חינם ל…

האם הייתם מקליקים על השאלה הבאה: כמה חיות נולדות בעולם בכל יום? שאלה שאין עליה שובה מדוייקת ובכל זאת מדליקה איזשהו כפתור במוח גם אם אנכם חובבי חיות מושבעים.

אז אייך מעוררים סקרנות? אייך יוצרים תהליך סקרני? 1. קודם כל מתחילים בסקירת הקיים. 2. מתוכו צצים הפערים, חוסר שביעות הרצון, שאלות . אבל אז ממש חשוב ל: a. להשתמש בשפה מסתקרנת – מענין אותי אייך הגעת ל…. מה יכול להיות הדבר הבא ש…. b. לשתף במידע חדש לצד השני ולעורר סקרנות c. לא לדכא ולא לשים בצד אף מידע או שאלה שמתעוררת 3. הפערים האלה והמידע המתקבל מעוררים את הסקרנות אם הם בטווח הענין שלך. אחרת…כדאי להחליף מקצוע , לקוח או נושא… 4. עושים הרבה תקשורת! החלפה של רעיונות מחשבות ידע ושאלות יכולים לייצר כיוונים חדשים שלא היו שם קודם. 5. ובעזרתם אפשר יהיה להתחיל מהלך אחר, להגדיר כיוון חדש, להתחיל להתכונן למציאות ולתוצאה אחרת.

סקרנות הפוכה משיעמום, אדישות , סקרנות מעוררת אצלנו שאלה , תהייה, תמיהה. [/main] מקורות השראה : פרופ' מריו ליביו – "למה". פרופסור נוח הררי –

להיות אותנטי זה בכלל לא קל

מה קורה לך במפגש עם האחר? הקרוב? מה קורה כאשר יש קושי להביא את עצמי בתוך שיח עם האחר? מה קורה כשהולכים לאיבוד. להתבונן ולדייק את המקום שלכם עבור עצמכם על מנת לאפשר מרחב שיח אחר ולהיות במלוא הנוכחות. להיות עם האחר ולהיות עצמך האם זה אפשרי? צפו.

כיצד מבצעים שינוי באירגון?

כמנהל, כמקבל החלטות האם השפה שלך משפיעה על ההצלחה שלך? מה המשמעות של המילים בהשפעה על האנשים שעובדים איתך? והאם אפשר ללמד את זה. כמובילים של פרויקטים מערכות, כמנהלים, עלינו לקבל לא מעט החלטות. לעיתים יש לבצע שינויים, שעלולים לפגוע בלא מעט גורמים כדי ליצור עתיד טוב יותר. אז איך מבצעים את השיח הנכון? כיצד אנו יכולים לבצע שינויים בצורה חלקה יותר?

קצת עלי

יש דברים בחיים שפחות מדברים עליהם בפומבי כמו משברים וקשיים. כולנו רוצים להראות טוב ואת החולשות להעלים. חבל. אלו בדיוק הנקודות שמעצבות אותנו בצורה המשמעותית והאמיתית ביותר אם רק נדע להשתמש בהם נכון. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור האישי שלי כי אני מוצאת שאנשים רבים המגיעים אלי מרגישים בודדים מאד כי הם "יצאו מהמסגרת" , או כי הם לא עומדים בציפיה החברתית. האם אנחנו אמורים לענות על סטנדרט ? האם האנשים המצליחים הם ״כמו כולם״? אני בחרתי להנות מלעשות את הדברים בדרכי הלא מושלמת, ולהיות מה שנכון לי בחיים. ומה איתך?

התשובה

כולנו מחפשים את התשובה, זו שתעשה סדר בחיים, תביא לבהירות מוחלטות וידיעה.

התחושה היא שתשובה טובה תביא לחיים מאושרים יותר, נכונים, מדוייקים. די לבזבוז הזמן הזה של חיפושים ותהיות, אובדן דרך ותחושת פספוס.

בסופו של דבר מדובר ברצון אנושי בסיסי לשלוט  בסיטואציה, בחיים, בהצלחה.

רק דבר אחד אנחנו לא לוקחים בחשבון – שהחיים הם לא מתכון מדויק, הם לא נוסחה של מרכיבים המייצרים תוצאה ברורה.

החיים שלך לא נוסו קודם על אף אחד. הדרך שלך ייחודיות ומתאימה רק לך, לכן ..

היכולת למצוא אותה היא שלך בלבד.

כן, זה מפחיד! אבל גם מרגש .

הבעיה בלמצוא תשובה היא שחייבים לעבור דרך השאלה.

שאלות טובות מאפשרות להגיע לתשובות טובות, אלה שבאמת יכולות לעזור למצוא את מה שבוער בך , את מה שמתאים לך.

זה הזמן להזיז קצת את "מה שצריך ומה שנכון", לפחות לבדיקה הזו:  

1.     מה מרגש אותך בחיים?

2.     על מה אתה הכי גאה בעצמך?

3.     מה השאלה, התובנה, משפט, ששינתה בך משהו?

4.     איזו הבטחה שקיימת שינתה את חייך ?

5.     מהו הדבר שאת-ה לא עושה בדרך כלל אבל היית רוצה לעשות…

6.     אם היית יכול-ה לעשות כל דבר שתרצה למשך שבוע, מה היה הדבר?

7.     אם היו לך חמישה סיבובי חיים, מה היית עושה בארבעה האחרים….

רוצה להמשיך לחקור מהי התשובה שלך לשאלה? 

דברו איתי, כתבו אלי את התשובה שלכם למייל ונמשיך משם. כל הפרטים כאן!

המוכר והידוע

    המוח לא אוהב שינויים…

רב האנשים יסבירו לכם למה מה שיש להם הוא הכי טוב, הכי נכון, או לחילופין שזה לא כזה נורא ויכול להיות יותר גרוע. המחשבה לעזוב ולחפש מחדש משתקת. לנוכח הפחד מהשינוי שחובק בתוכו חוסר ודאות, אפשר במאמץ יחסית קטן להסביר אפילו את הרע כרע הכרחי. העיקר להשאר במוכר. ולמה להשאר במוכר? מכוון שכאן ברור לנו מה יש מה אין ומה אנחנו הולכים להפסיד, אבל בדבר החדש לא ברור כלום. ודאות חלקית על משהו עדיפה מחוסר ודאות. על כן, רק כשהרע רע ממש, או לחילופין האלטרנטיבה ברורה לגמרי ונראית רווחית, אנו יכולים לעשות שינוי. בכל מצב שבו האופציה החדשה לא ברורה או הרע אינו רע לתפארת, נדרוך במקום. וזה יכול לקחת המון זמן. זמן של שיתוק, חוסר התקדמות, תחושה של תקיעות בחיים. אפשר גם אחרת. אפשר להעזר בתהליך של אימון אישי. יחד מסתכלים על האפשרויות, מחדדים את היכולות ובונים תוכנית למימוש. בעזרת מאמן אישי תגיע למה שבאמת עושה לך טוב, מקדם מעורר ענין ועושה חשק לקום בבוקר.