בטוחים שאתם יודעים הכל? תמיד צודקים?

    אימון אישי – בקונפליקט שבין הרצון לשלוט על הכל לבין לאפשר גם לאחר לקחת חלק ולהשפיע כדאי לדעת שיש לזה השפעה לטווח ארוך על היחסים – על האמון, על הנכונות לעשות, על ההתלהבות, על שתוף הפעולה על האפשרות לחלוק.

    אימון אישי – בטוחים שאתם יודעים הכל? תמיד צודקים? יש בזה משהו, אבל חשוב להבין גם את זה:
אימון אישי – כשיש לך תחושת שליטה על מה שאת-ה עושה, על מה שקורה לך, fשזו פעולה מתוך בחירה, את-ה נהנה לעשות, גם עבור עצמך וגם עבור האחר. אבל, כשתחושת החירות להחליט, להשפיע' אובדת וכל מה שנשאר לך לעשות זה למלא אחר ההוראות, שריר כוח הרצון מתעייף הרבה יותר מהר… אל תקצצו לאחר כנפיים בשם השליטה, ואל תתנו שיקצצו לכם… בתהליך של אימון אישי אנו מבררים אייך לשמור על הגבולות של עצמנו בסביבות השונות, אייך לוודא שלא יקצצו לנו את הכנפיים. בהדרכה הורית לומדים אייך לא להיות ההורים האלה, אלה שממפנקים יותר מדי , ומבלבלים בין טוב לשליטה, בין חופש לתלות. אם אתם רוצים לחיות בסביבת אנשים, בני זוג, וילדים יצירתיים ועצמאיים, אם אתם רוצים את החופש הזה לעצמכם, זה הזמן לבחון אייך לעשות את זה נכון.

מתי מספיקה חברה טובה ומתי נדרשת עזרה מקצועית?

    אוזן קשבת, אמפטיה, הכרות עמוקה וסביבה תומכת, מסייעים לנו לא אחת לעבור משברים ודילמות בחיים. האנשים הקרובים אלינו מכירים אותנו, רוצים בטובתנו, ואנחנו מאמינים שהצעתם ועצתם יסייעו לנו לעבור את המשבר הזה. ואכן, במקרים רבים, חברים טובים עושים יופי את העבודה.


מתי הדבר לא מספיק?


  • שהסיפור מתחיל להיות מורכב, שלשמוע אותנו מצריך הרבה שעות, שהבלבול שאנחנו חווים מבלבל את הצד השני ואין לו יכולת לעזור.

  • כשהחברה עברה משהו שדומה ב"מראה" החיצוני שלו לסיפור שלנו, ומשיאה לנו עצה מתוך עולמה…שאינו עולמנו.

  • שאנחנו נבוכים מדי מלבקש עזרה וסיוע, שאומרים לנו שזה קטן עלינו ואנחנו מרגישים בדיוק את ההפך.

  • כשאנחנו מספרים על הבעיה החברה או החבר לא ממש מבינים מה אנחנו רוצים הרי זה קל, "תעשי ככה וככה וזהו…" ואנחנו מרגישים שאין על מי לסמוך…לא הפעם, לא באמת

  • כשהמעורבות הרגשית של האחרים היא בדיוק מה שימנע מאיתנו להיות פתוחים וכנים.

  • במקרים האלה, כשההחלטות הן חשובות ומשמעותיות לנו ואנחנו לא מצליחים לקבל החלטה, מרגישים עומס רב, בלבול ותקיעות, לחץ חברתי ומשפחתי שלא מקדם לשום מקום, נדרשת עזרה מקצועית.



      עזרה מקצועית מאפשרת ליצור בהירות, הבנה, סדר ותוכנית פעולה להחליט להתקדם ולהמשיך בדרך הנכונה.

      סדר יום והתארגנות ככלי חינוכי


        כמו בכל סיפור טוב, כדאי להתחיל מהסוף:
        מיהם הילדים שאתם מייחלים להם?
        אילו תכונות אתם מצפים שיספגו:
        יכולת ארגון, עצמאות, דעתנות, מסוגלות לעשייה?

      גבולות פוגעים ביצירתיות?

      התשובה ברורה. הורים מייחלים לילדים שיהיו מסוגלים להתמודד עם המציאות, עם עולם העבודה, עם החברה והחברים. ילדים שיכולים לנהל את חייהם, להגיע להישגים, לעצמאות כלכלית, לקיים משפחה וקריירה. ובכלל… שיהיו מאושרים. והאושר, חמקמק ככל שהוא, קשור גם ליכולת להצליח, לעשות ולהגשים. התשובה ברורה, אך הדרך – לא ממש.
      איך מגדלים ילדים להבין מהו חופש בתוך עולם מלא מיגבלות וציפיות? האם גבולות וחוקים – ביטוי שגור כל כך בקרב מומחי ההורות – לא יפגע ביצירתיות של הילדים? בגמישות המחשבתית? כמה חופש להחליט ולקבוע צריך לתת לילדים ובאיזה גיל?
      ויש שיעלו את השאלה ההפוכה: איך מגדלים ילדים שרגילים לעשות מה שהם רוצים בלי גבולות וחוקים? האמת היא שזו אותה שאלה: איך מייצרים איזון בין חופש למסגרת. האם יש איזון נכון? ולמה נידרש?
      הגדרת חוקים וגבולות בהם הילדים יפעלו, יתפתחו ויעבדו היא אחד הכלים המאפשרים להם לגדול ולהתפתח בצורה טובה. ילדים שגדלים ללא חוקים, כלומר באווירה כאוטית, עלולים לחוש בילבול ופחד. כדי לאפשר להם התפתחות וחופש בתוך מסגרת שומרת, לעומת זאת, הם זקוקים לתחושת בהירות של מותר ואסור.

      הכירו את עצמכם מקרוב

      ישנם פרמטרים רבים המשפיעים על היכולת של היחיד לפעול בצורה מיטבית, והם תלויים בהרגלים המשפחתיים, בגילאים, בסגנון. ומשום כך, אין דרך אחת שנכונה לכולם. שעל כן, ההמלצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא: בחנו את עצמכם. שאלו את עצמכם, כבני אדם ולא כהורים: מהו אורח חיים בו אתם מתפקדים וחיים כמשפחה, מהם המסרים שעוברים באורח חיים זה? הרי בסופו של דבר, הילדים שלכם חיים איתכם, רואים ומחקים אתכם לא מעט. איזה מסר מילולי ובלתי מילולי עובר אליהם? האם המסר שעובר הוא המסר שאותו אתם רוצים להעביר?
      לא מילים, גם לא ציטוטים מספרים, מחקרים, הרצאות ואפילו תוכניות טלויזיה למינהן: ההתנהלות שלכם מול ילדיכם היא המסר הכי חזק ומשפיע שאתם מעבירים להם. כהורים, אתם המקור שאותו הם מחקים. נסו לענות בכנות איך אתם פועלים בחייכם, ומהו המודל אותו המייצגים עבור ילדיכם:
      האם אני פועל לפי תוכנית כלשהי: האם יש בה סדר? הגיון? יעילות?
      האם אני מאמין בעצמי: פועל להגשים את המטרות שלי? החלומות שלי?
      מהם הגורמים המניעים אותי לעשייה: כשיש לי מטרה ברורה, כשיש לי חופש מוחלט, כשאני מחובר ריגשית למה שמבקשים, כשהגיוני לי מה שנידרש, כשבא לי?
      מתי אני מצליח להפיק מעצמי יותר: כשאומרים לי מה לעשות, כשמסמנים לי תחום ונותנים לי חופש לפעולה, כשבודקים אותי כל רגע?
      האם אני פועל כדי להוכיח את עצמי לעצמי או לאחרים?
      כמה אפשר לסמוך עלי, על מילותיי, מהי רמת האמינות שלי?
      כל זה חשוב, משום שלפני שאתם מאתגרים את הילדים שלכם במשפטים כלליים – של מה נכון ומה לא, איך צריך להיות ואיך לא – כדאי שתכירו את עצמכם מקרוב. שכן אין דבר שעובד יותר מאשר דוגמא אישית.

      היו משוכנעים בחשיבות החוקים שקבעתם

      אז איך עושים זאת? אייך מייצרים סדר, איך קובעים חוקים וגבולות במשפחה? מתחילים בכך, שמבינים מהי המשמעות והמחוייבות שיוצרים כללים, חוקים וגבולות. מהן המטרות שהם משקפים, הערכים והנורמות המשפחתיות. מה משמעות החוקים והגבולות לכל בני המשפחה? ומתחייבים לכך שחוקים מחייבים את כולם, אך הגבולות משתנים בהתאם לגיל וליכולת. ואז, מגדירים את המטרות של עצם יצירת החוקים והגבולות, כך שהילדים יוכלו להפנים את החוקים ולהרגיש שנוצרו עבורם ולטובתם; שאלה חוקים שמגנים עליהם, מייצרים סדר ומשמעות ובונים שיתוף פעולה. כדי לוודא שהחוקים תואמים את השאיפות והמטרות, כדאי שתבררו עם עצמכם האם הם מובילים להשגתם. שהרי המטרה היא לגדל ילדים בוגרים, עצמאים, אחראים ובעלי תחושת ערך טובה. על כן, חיוני שתהיו משוכנעים לגמרי בחשיבות החוקים והכללים שקבעתם, לעצם קיום החיים בצוותא. אם אינכם משוכנעים בכך, לא תוכלו ליישמם או להנחיל אותם לילדים. ולכן, חישבו לפני, ואז פעלו בנחישות. הקדישו זמן לשיחות עם הילדים כדי להסביר את ההגיון שמאחורי הדברים, להקשיב לדבריהם, ונסחו את הכללים על דרך החיוב. מה כן מותר לעשות, ופחות מה לא. חשוב להדגיש: להורים יש סמכויות, תפקידם לייצר את החוקים, אבל באופן כזה שמכבד ומשתף את כל בני המשפחה, ומיידע אותם מראש על המשמעויות.

      להיות הורה

        המדד לבריאות נפשם של ילדים הוא מורכב, והוא לא מושתת רק על הורים נשואים או לא, אלא על איזה הורים כבני אדם אתם אם נשואים ואם לא. אנשים מעניקים את מה שיש להם, אם יש טוב יעניקו טוב אם יש מירמור כעס ותסכול זה מה שיועבר. בכולנו יש מכל דבר במינונים שונים. השאלה היא מה מודגש, מה מועבר החוצה, מה מנהל אותנו ובעיקר ברגעי לחץ, כשהדברים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים.

      איזה הורים אתם? איזה הורים אתם בוחרים להיות? האם אתם פועלים בכיוון הזה?

      כן, לא הכל תלוי רק בהורים. יש משמעות לנפשו של הילד, יש משמעות לעולם החיצוני עימו מתמודד הילד, לאירועי החיים. אך כהורים, הרצון הוא לעשות את המקסימום הנכון ביותר. האם יש הלימה בין ההורה שאת/ה רוצה להיות, מאמין/ה שנכון להיות, לבין ההורה שאת/ה בפועל….? את הפער הזה אפשר לשנות בעבודה אישית או קבוצתית, והחיים בבית נראים אחרת!

      טיפ לחופש הגדול

        החופש הגדול הוא הזדמנות מצויינת להידוק קשרים במשפחה. זה הזמן לחזק את הקשר עם הסבים והסבתות, עם בני הדודים, וגם בין האחים והאחיות לבין עצמם. כמובן, זו הזדמנות לחזק את הקשר שלכם, ההורים, עם הצאצאים. כי הרי לאורך השנה לאף אחד אין ממש זמן מיותר או סבלנות. הכל קורה תוך כדי ועל הדרך. והנה, יש קצת זמן להתחבר, להקשיב ביתר בסבלנות, לא למהר, לדבר, ולהכיר קצת יותר לעומק ומתוך חוויות חיוביות.

      מה כדאי לעשות?

      לצאת יחד למקומות שונים, ליצור חוויה משותפת או פשוט להיות ביחד. בלי לחץ. מקומות בילוי אפשריים שאינם מצריכים השקעה כלכלית ומהווים חוויה הם: ים, פארק, שווקים, מוזיאונים בימים מסויימים, רחובות של הערים הגדולות והבית. כן, כן, גם בבית אפשר ליצור מרחב של משחק. אוהל במרכז הסלון, בריכה באמבטיה, פיקניק במטבח. כשזה נעשה ברוח של חופש ובלי הקפדה על ניקיון וסדר – זו יכולה להיות חוויה מהנה לכל המשפחה.

      "הילדה שלי מסכנה….", דילמות של הורים גרושים

      כשאבא ואמא חיים בניפרד החיים נהיים יותר מורכבים. צריך להתקיים בין שני בתים, כך שגם אם היחסים תקינים, זה עדין שונה ומרגיש לא מובן. המילים "הילדה שלי מסכנה.." עולות לא מעט. במיוחד אם הילדה אומרת כי אינה רוצה ללכת לאבא. הסיבות הן מגוונות. לפעמים זה בגלל שאצל אבא אין לה מספיק מרחב פרטי, ולפעמים זה כי נדמה לאמא שאבא לא מספיק מפנק ומשקיע זמן בילדה. עם ההתפתחות והגיל…, גובר הצורך במרחב אישי ומגיע הרצון לא ללכת, במיוחד בסופ"ש. התלונות והטענות מופנות אליך, ואת הרי אמא לביאה, דואגת ושומרת, ומיד מתגייסת. כן כן, הילדה מסכנה, אז שלא תלך…הרשי לי להציע חלופה מחשבתית, וכל זה כמובן, כשמדובר ביחסים תקינים בין האבא לילדה, יחסים שיש להם רצף והיסטוריה טובה. למדי אותה להביע את חוסר שביעות הרצון שלה מול אבא, לפרוק את התסכול מולו ולא להשתמש בך כמגן. עודדי אותה לדבר את הקושי, להתמודד עם התיסכול מול האדם שעימו יש לה קושי. למדי אותה אייך לא להיות "מסכנה" ולבקש רחמים מאמא, אלא אייך לדבר ישירות ולהגדיר את רצונותיה ללא בושה. היא לא באמת זקוקה להגנה, הרי היא יכולה לדבר איתו גם אם זה לא קל לה. המשפחה היא מגרש האימונים שלה לעולם שבחוץ. וכדאי להתחיל כבר מעכשיו. כשלא תפחד להשמיע את קולה מול אבא ולהתעקש, יהיה לה קל יותר להשמיע את קולה מול העולם וכל גבר אחר.
      טילי ג.ליברמן, מאמנת ומנחה להורות בריאה יותר, גם אחרי גרושין.

      ה"ביקורת בונה"…הורסת

      בדרך לילד המושלם שהוא עוד רגע יהיה…. אם רק:
      ילמד קצת יותר…כי זה העתיד
      יהיה קצת יותר נחמד לחברים…אחרת הוא יהיה לבד
      יעמוד על דעתו מולם… שלא יהיה חנון
      יקרא ספרים…כי ככה מתפתחת השפה
      יאכל פחות ממתקים..כי להיות שמן היום זו יכולה להיות בעיה
      אם רק יקשיב למה שאני אומרת…הוא יגדל להיות ילד ניפלא עצמאי ודעתן, ויוכל להגשים את כל משאלותיי…ההה משאלותיו כמובן.
      לא, אני לא מקטינה אותו בדרך… זו רק ביקורת בונה…אחרת אייך הוא ילמד ? זה תפקידי…לא? זו השיטה??

      אז זהו…שלא.

      הדרך לבחון אם מה שאני אומרת נכון או לא היא פשוטה.
      תחשבו עליכם כילדים שקיבלו ביקורת מההורים, האם זה מה שיצר אצלו צמיחה?
      בדרך כלל אני שומעת שזה גורם למרד…או ל"סרוס" והקטנה…
      הדרך הבונה למרבה הפליאה היא עידוד, חיזוק הכוחות, האמונה ביכולות.
      משם הכל פתוח.
      תתעודדו