מתי מספיקה חברה טובה ומתי נדרשת עזרה מקצועית?

    אוזן קשבת, אמפטיה, הכרות עמוקה וסביבה תומכת, מסייעים לנו לא אחת לעבור משברים ודילמות בחיים. האנשים הקרובים אלינו מכירים אותנו, רוצים בטובתנו, ואנחנו מאמינים שהצעתם ועצתם יסייעו לנו לעבור את המשבר הזה. ואכן, במקרים רבים, חברים טובים עושים יופי את העבודה.


מתי הדבר לא מספיק?


  • שהסיפור מתחיל להיות מורכב, שלשמוע אותנו מצריך הרבה שעות, שהבלבול שאנחנו חווים מבלבל את הצד השני ואין לו יכולת לעזור.

  • כשהחברה עברה משהו שדומה ב"מראה" החיצוני שלו לסיפור שלנו, ומשיאה לנו עצה מתוך עולמה…שאינו עולמנו.

  • שאנחנו נבוכים מדי מלבקש עזרה וסיוע, שאומרים לנו שזה קטן עלינו ואנחנו מרגישים בדיוק את ההפך.

  • כשאנחנו מספרים על הבעיה החברה או החבר לא ממש מבינים מה אנחנו רוצים הרי זה קל, "תעשי ככה וככה וזהו…" ואנחנו מרגישים שאין על מי לסמוך…לא הפעם, לא באמת

  • כשהמעורבות הרגשית של האחרים היא בדיוק מה שימנע מאיתנו להיות פתוחים וכנים.

  • במקרים האלה, כשההחלטות הן חשובות ומשמעותיות לנו ואנחנו לא מצליחים לקבל החלטה, מרגישים עומס רב, בלבול ותקיעות, לחץ חברתי ומשפחתי שלא מקדם לשום מקום, נדרשת עזרה מקצועית.



      עזרה מקצועית מאפשרת ליצור בהירות, הבנה, סדר ותוכנית פעולה להחליט להתקדם ולהמשיך בדרך הנכונה.

      אז מי אני היום?

        בסופו של דבר האדם מתנהל ע"פ תפיסה אחת. אצלנו בפנים אין הפרדת רשויות. אין "אני" של עבודה, "אני של בית", אני "של חברים. לא באמת. היינו רוצים להאמין שכן, אבל אם נהייה כנים, ואפילו אם נשאל מכרים…יסתבר לנו שמי שאנחנו בא לידי ביטוי בצורה דומה במקומות שונים (אם כי לאדם עצמו זה מרגיש אחרת) . נכון, אנו מושפעים מהסביבה, מהתפקיד ומהאינטראקציה. אבל, בסופו של דבר, אנו מביאים את עצמנו. את מי שאנחנו. את מי שאנחנו רגילים ויודעים להיות.

      לדוגמא: עצבנות וחוסר שקט קבועים לא נעלמים בבית או בעבודה, יכולת להתגמש מול קושי, למצוא דרכים יצירתיות לצאת מבעיה, להיות קשובים לזולת, להסכים שלאחר יש דעה שונה משלנו וזה בסדר, להבין שלא הכל יכול להיות רק בדרך שלי, לא משתנים ממצב למצב באופן מהותי. לעתים נעשות מניפולציות כתוצאה מאינטרסים…אבל זה לא יכול להימשך לאורך זמן. לפעמים נראה כאילו אנחנו מצליחים להסתיר או להעמיד פנים בעבודה…אבל אז משלמים מחיר כפול בבית, ולהפך. בסופו של דבר, התפיסה שלנו היא אחת, והיא לא לפי נושא. היא תפיסה של העצמי, ושל העולם, האמונות שלנו על אייך זה מתנהל ואייך זה צריך להתנהל. אותן אמונות, תפיסות באות לידי ביטוי בהתנהגות מול בני אדם באשר הם. תפיסות אלו עוסקות באייך לתקשר, אייך להתמודד עם סמכות והררכיה, מה המשמעות של התפקיד שלי בסיטואציה, כמה אני מביא את עצמי לסיטואציה, רמת הביקורתיות והשיפוטיות שלי, הגמישות המחשבתית הרצון שיראו אותי הרצון לעבוד בשיתוף פעולה ועוד….כל אלו הן תפיסות שאיתן אנו מגיעים לכל מקום, ואיתן אנו פועלים בכל סיטואציה ודינאמיקה אנושית. יש משמעות לאינטראקציה האנושית, יש שמפעילים אותנו בצורה זו או אחרת לטוב ולרע. אבל אופן התגובה שלנו מושתת ישירות על התפיסה שלנו.