מה קורה כשאנחנו לא אומרים את מה שבאמת חשוב לנו?
תובנה מתוך תהליכי ליווי עם מנהלים ומנהלות
לאורך השנים, בעבודה עם מנהלים ומנהלות בכירים —
אני פוגשת שוב ושוב את הרגע המשמעותי כל כך,
רגע שבו משהו חשוב פשוט לא נאמר.
לא כי חסרות לנו מילים, הידע או הרעיונות, אלא כי למדנו לסנן את עצמנו.
זה קורה בכל רמה ובכל תפקיד
אנחנו משוכנעים שזה לשדר מקצועיות, שקט, שליטה.
ולפעמים זה ככה. אבל פעמים רבות זו השתקה עצמית.
איך זה קורה לנו ולמה?
מתחת לשתיקות יש מערכת אמונות שאנחנו הולכים איתה מימים ימימה, כמו:
- אני חייב.ת להיראות תמיד בשליטה
- להגיד את זה זה סיכון גבוה מדי
- אולי אני לא הבנתי
- הם מצפים שאני אבין, אדע, ולא אשאל, מה יחשבו עלי אם אשאל או אגיד את…
השיחות האלה שלא קורות, הן לרוב המקור לשחיקה, לתחושת תקיעות, ולריחוק מהצוות או מהתפקיד.
אלו השיחות שאפשר להעמיק בהן באימון, להבין מה עוצר אותנו מלהיות נוכחים באמת בשיח.
לגלות את המחסומים הפנימיים שלנו שמעכבים, מסיתים, חוששים לא בהכרח מהסיבות הרלוונטיות
מאפשר להתחיל לפעול ממקום אחר: שקט יותר, חופשי יותר, מדויק יותר.
הנה שלוש שאלות מעניינות לחשוב עליהן:
- באילו סיטואציות מתקיים הצמצום הזה בראש שלא מאפשר לך להתבטא באמת?
- מול אלו אנשים יותר קשה לך להביע ולהביא את עצמך
- איזה שיחות אני דוחה ונמנע מלעשות למרות שהן יכולות לעשות שינוי משמעותי ביותר עבורי.
אם השאלות האלה פוגשות אותך במקום מוכר,
אם יש תחושה שזה הזמן לבחון מחדש את הדרך שלך בתוך תקשורת, הובלה, מערכות יחסים —
אני כאן. דברו איתי .
