לדמיין עתיד – קודם כל נולדנו עם זה!
מה איפשר לאדם להשתלט על העולם אל מול חיות גדולות וחזקות? פרופ' יובל נוח הררי טוען שזו היכולת לפעול בשיתוף פעולה במספרים גדולים ובגמישות. היכולת הזו של בני האדם לשתף פעולה בכמויות גדולות של אנשים מלהעביר מידע ועד לייצר פתרונות לבעיות היא זו שאפשרה לנו להשתלט, והבסיס לכל הדבר הזה הוא השפה והיכולת לדמיין.
יכולות אלו של המוח האנושי לרצות דברים שאינם במציאות ולייצר אותם ולמצוא דרך אפקטיבית להעביר את המסר הזה בעזרת מילים, שפה, היא זו שעושה את כל ההבדל. אז אם זה התאים למין האנושי כולו כדי לכבוש עולם וליצור עולם, זה יתאים לכל אחד ואחת מאיתנו כדי ליצור ולחיות את החיים הראויים לנו.
אנחנו בני האדם מאמינים לסיפורים. אנחנו חיים מסיפורים. ואני לא מתכוונת לסיפורי ילדות ואגדות שעל חלקנו משפיעים עד היום, ויש שמחכים לנסיך או נסיכה שיחסכו להם את המאמץ… אלא באופן כללי לסיפורים שיצרנו כחברה. ולצורך כך, כל מה שאינו חלק מהמציאות הארצית הוא למעשה סוג של סיפור. אמונה. הערכים שהגדרנו ל -מזה אנושי, האמונות לגבי חיי עולם זה והעולם הבא, הפוליטיקה -מדינות, גבולות, כלכלה -מניות, בנקים, כסף…אם מספיק אנשים מאמינים בסיפור הוא נתפס אצלנו בסופו של דבר כאמת, כמציאות אובייקטיבית לכאורה, כמו חול ים וגשם. נוכח ברור וקיים.
אבל, אנחנו למעשה חיים במציאות כפולה – המציאות הפיזית האובייקטיבית, והמציאות של הדמיון שלנו כחברה וכיחידים, המציאות הבדויה. הרובד הזה של המציאות הבדויה חזק הרבה יותר ושולט בנו הרבה יותר מהמציאות האובייקטיבית.
ומכוון שכך הם הדברים, זה המאפיין הביולוגי שלנו – היכולת לדמיין וליצור עולמות ולתקשר אותם ולרתום שותפים לחלום חזון, ולמרות שפרופ' הררי קורה לה מציאות בדויה, למה שלא נשתמש בכלי הזה – לטובת יצירת עתיד טוב יותר, עתיד אותו אנחנו מבקשים גם לעצמנו?
לדמיין עתיד – זה צורך אנושי
תכונה אנושית נוספת שטמונה בנו היא הצורך להיטיב ולהשתפר . אנחנו נולדים עם רצון לגדול ולהתפתח. בילדות אנחנו מדמיינים את העתיד ומה יהיה כשנהייה גדולים. בדמיונות האלה אנחנו עם יותר אפשרויות מהקיים, עם יותר כוחות והשפעה. אנחנו מתנסים בדמיון משחקים ב"כאילו" מתאמנים על אפשרויות שכרגע לא זמינות לנו. הדמיון שלנו הוא חלק טבעי במי שאנחנו כבני אדם.
וזה לא הולך לאיבוד. בכל גיל יש לנו את הדמיון לגבי מה היה קורה אם… אין אדם שלא יענה לך בקלות על שאלה כמו אם היה לך יותר כסף מה היית עושה אחרת…ואופס מסתבר שיש לנו מלא דמיון. מה שעוצר אותנו הוא לא הדמיון אלא תפיסת המציאות.
תפיסת מציאות מגבילה, כזו הרואה בקיים את האפשרות הבלעדית, או העצמי כקורבן, תוקעת את הסיפור ואת החיים עצמם. כי הסיפור שלנו הוא למעשה החיים שלנו. והסיפור הזה הולך אחורה וקדימה בזמן. וכן כן, זה בשליטתנו. בשליטתנו איך לספר אותו ומה להפיק ממנו.
לעצב את העבר משפיע על עיצוב העתיד
איך נסתכל על העבר איך נספר אותו? באלו מילים נבחר להשתמש בתאור העצמי שלנו כגיבורי הסיפור? על מה נשים פוקוס, את מה נדגיש? את מה נזכור? אף אחד מאיתנו לא באמת זוכר את הסיפור ה"אמיתי" כי אין כזה. או את העובדות בדיוק כפי שהן היו. הרי הסיפור שנספר הוא שלנו נקודת המבט הייחודית לתקופת הזמן הייחודית ההיא. לחזור לסיפורי העבר ולספר אותם באופן שיאפשר לנו להבין משהו על עצמנו, להבין את המשמעות של מה שקרה ושל תפקידנו בתוך זה יכול ללמד אותנו הרבה על מה שחשוב לנו באמת ועל הכוחות שלנו.
משפט טוב שרץ אצלנו במשפחה כשמגיעים לסיפורי הילדות הוא "למה להרוס סיפור טוב עם עובדות", ותכל'ס מי בכלל באמת זוכר את העובדות ועובדות של מי של האח הגדול? של המורה? של הילד הקטן? של ההורה?…
לדמיין עתיד - לצאת מהסיפור העכשווי
אם ככה, איך כל ה מועיל לנו בראיה עתידית? איך רותמים את התכונות הטבעיות שלנו והצרכים האנושיים שלנו לטובת עצמנו? איך יוצרים את המציאות הרצויה לנו? מתחילים בדמיון. בלדמיין אפשרויות בלדמיין את המציאות הטובה ביותר שנרצה להשיג לעצמנו.
וכאן רבים נופלים בפח ונתקעים במדור הכלכלי או במדור הקורבני. מה שיפה הוא שבדמיון לא צריך לדייק. המטרה של הדמיון היא לייצר וליצור את הכיוון שנכון לנו ומשמעותי לנו באמת. אותו כיוון שמחובר למי שאנחנו ולמה שקרוב לליבנו, מה שמעורר תשוקה ורצון לעשות לקחת חלק להיות .
למצוא את מה שעובד לנו וחשוב לנו לאורך השנים ולחבר אותו לעתיד שנרצה ליצור . טכניקות איך לעשות את זה אפשר לקרוא כאן. יש המון דרכים – דמיון מודרך, עבודה לאורך ציר הזמן, סיפורים מהעבר, מסיבת פרידה או כל דרך שתאפשר רגע לעוף קצת מעל הקרקע כדי לראות את התמונה הגדולה, ואחר כך לנחות ולהתחיל לבנות את הדרך מכאן לשם צעד צעד.
לעצב עתיד - ליצור אפשרויות חדשות
אחד הדברים המשמעותיים שהדמיון מאפשר לנו, אפילו סתם כתרגיל של המוח, איזה דילוג בין האונות הוא שזה משחק מרגש ביצירת אפשרויות חדשות. אם לא נותנים לפחד להשתלט או כמו שבדך כלל קוראים לזה – "זו המציאות" או "אני ראלי" להשתלט, אפשר שצצה מחשבה לגבי משהו שלא קיים כרגע. זה נראה כמו משהו רחוק שלא יתגשם אולי אפילו פנטזיה. מה שחשוב לא להיבהל. לא לעצור את הדמיון. זה בדיוק מה שנדרש מאיתנו כדי ליצור אפשרויות חדשות. לראות משהו שלא קיים ולרצות אותו. הפער הזה הוא המנוע החזק ביותר שיגרום לך לעשות מעשה.
באימון אישי Coaching אנחנו עובדים על הפער הזה. בין מה שקיים למה שרוצים. אם אין פער אם הכל נהדר לא צריך אימון. צריך רק לחיות. אם יש פער אבל האדם לא מאמין שהוא יכול להתגבר עליו או שזה לא בשליטתו…אפשר לעבוד על זה, על התפיסה שמונעת לראות דרכים נוספות. בכל מקרה אימון תמיד נועד לקדם אותנו בין המצב הנוכחי למצד עתידי רצוי. אפילו אם בהתחלה הוא נראה רחוק מאד מהקיים.
לכבוד השנה החדשה, ולמרות ה"קוביד19" (כבד הקוביד הזה) , הקורונה, שמשבש את מה שהיה נראה כמו חיים נורמאליים, הסגר מזמן לנו זמן מחשבה על המציאות שנרצה. אל תמהרו לוותר על חלומות או להקפיא אותם.
לדעת מה אני רוצה ולאן אני הולכת הוא תהליך זהה לימי קורונה ולא קורונה. ההבדל יהיה בדרכי היישום במציאות החדשה.
וכמו שאמר ד"ר סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות ניפלאים". אז אולי הסגר גורם לכם להישאר בבית אבל המחשבות חופשיות לעוף הרחק הרחק למקומות מרתקים.
