הסוד הגדול!
"הסוד" הסעיר עולמות. הסוד לחיים קלים, הסוד להצלחה לשפע… זו מילה שנותנת את התחושה כאילו יש איזשהו סוד שאם רק נגלה אותו החיים שלנו יהיו מהאגדות. אבל כולנו גם יודעים שעם כל האושר שמוצג בחוץ, זה של הפייסבוק ודומיו, זה לא דומה למה שכולנו או רובנו לפחות שמרגישים. הפער הזה בין הנראות למציאות אינו מאפשר לבטא בקול רם את מה שאנחנו חושבים באמת. לשוחח על דברים שקורים או קרו לנו, דברים שאנחנו מרגישים באמת. אנחנו מתנהלים בסודיות ובסודות אל מול אחרים אבל גם ביננו לבין עצמנו. אנחנו חושבים שהצלחנו לעבוד על כולם שלא רואים עלינו את הפער. אבל בסוף זה יוצא מאיתנו בהתנהגויות שונות ובזמנים לא נוחים.
הסודות האמיתיים, המשמעותיים, הם אלה הנמצאים אצלנו בפנים. הם משפיעים עלינו, עוצרים אותנו, ולנו קשה מאד לראות אותם. הם בדרך כלל נקודות העיוורון שלנו. לסודות יש עצמה גדולה והם משפיעים על התפיסה העצמית שלנו. על מערכות היחסים שלנו. על ההתנהגות שלנו. הסודות בעצם מנהלים אותנו מבפנים ומשפיעים על חיינו.
סוד זה....
ישנם סוגים שונים של סודות שאפשר להתייחס אליהם. בדרך כלל ההסבר שמתלווה לסיבת היותו של הדבר סוד היא המבדילה בינהם. למשל אל מול השאלה – למה אני לא משתף?של מי הסוד הזה? כשהסוד הוא שלך, קשור אליך ואליך בלבד, או כששומרים סוד עבור האחר. סוד אישי או סוד מקצועי, לאומי. האם זה התפקיד שלך לשמור את הסוד או שבחרת לשמור על הסוד מתוך מסקנה או חשיבה שבכך נעשה מעשה טוב לאחר.
יום אחד היא גילתה שלאבא שלה יש עוד שלושה ילדים מנישואים קודמים, לפני שהתחתן עם אמה והביא לעולם אותה ואת אחיה. "פתאם בגיל הנעורים לגלות שיש עוד אחים ואבא שסיפר מלא שקרים, אימא שהייתה שותפה להסתרה, ומשפחה שחיה בארץ אחרת רחוק מהאבא שהוא גם שלי….זה שינה לי הכל …."
"אבא שלי שיתף אותי בסיפורי הניאופים שלו. משום מה הוא חשב שאני צריכה לדעת. אני הייתי צריכה להסתיר מאימא שלי…זה הרסני לילדה צעירה, שנים אחרי רק הבנתי מה הדבר עשה לי לנערה שבי, מה זה עשה מבחינת אמון, מבחינת התבוננות על העולם…".
"אחרי הרבה שנים גיליתי שהיה לי אח שמת. זה משהו שאיכשהו הרגשתי באווירה במשפחה. אבל כשלא מדברים על הדברים בכלל, גם אם זה מכל הסיבות הטובות, אתה מבין שיש דברים שצריך להעלים מהחיים ומהמחשבה. שאפשר להעלים גם חיים שאינם. ואם ככה עד כמה באמת הנוכחות שלי חשובה וה אני צריך לעשות כדי שלא ישכחו אותי…"
אפקט הסוד
הרבה הרבה סיפורים על רגע הגילוי של הסוד הנסתר המשפחתי שמעתי במהלך השנים. החוויה המשותפת לכולם היא התחושה שזו חוויה מכוננת. מה שהיה לפני – האמון, הקרבה, המשפחתיות, נסדק בצורה ברוטלית בלתי ניתנת לשכחה. לא הארוע עצמו הוא הדרמה, אלא דווקא הגילוי שלו. ההבנה שמישהו אחר, קרוב אליך הסתיר ממך משהו כל כך משמעותי, חשוב במשך תקופה ולעתים שנים, ההבנה הזו היא זו שמערערת האמון ואת הקרבה.
כל אחד מגיב אחרת לסוד, אבל התחושה המשותפת היא אבדן האמון, והחלטה חדה וברורה איך להמשיך מכאן. גיבוש מהיר של תפיסת עולם שקשה מאד לשנות אותה אחר כך. אפשר לומר שגילוי סוד משמעותי באופן אקראי ולא בשיחה מסודרת, הוא סוג של טראומה – החיים של לפני אינם דומים לחיים של אחרי.
מכוון שאת הסודות של האחרים, הקרובים לנו, אין לנו דרך לדעת או לשכנע שיגלו. אם הבנו שיש לכך אפקט עצום עלינו, בואו ננסה להבין משהו על הסודות שאנחנו מסתירים. לכל אחד מאיתנו יש איזשהו סוד שהוא מסתיר, על ארוע, על מי שהוא, על מה שהוא מרגיש. סוד שאנו טורחים מאד לשמור ולהסתיר, סוד שגוזל מאיתנו אנרגיה וחיוניות על מנת לשמר אותו.
החשש הגדול ביותר
החשש הגדול ביותר יכול להיות פחד משיפוטיות, פחד מפגיעה באחר, פחד מההשלכות של הגילוי עלי ועל הסביבה. החשש העצום הזה מרגיש כמו שאלת חיים ומוות. מרגיש כמו לחיות או לחדול. כשהחשש הוא כל כך גדול אנו נמנעים, והמחשבה על המחיר הכבד היא זו שמונעת מאיתנו לשתף. מצד שני אנחנו לא שמים על כף המאזניים את המחיר שאנו משלמים בחיינו על אי החשיפה.
כל אחד מאיתנו שאי פעם הסתיר סוד יודע לאמר שהאפקט, המחיר , העוצמה, האנרגיה שנדרשת להסתרה היא הרסנית. לוקח זמן להבין שזה מוציא לנו את תחושת החיוניות, גורם לנו להרגיש חסרים, נטולי רגש, אדישים לעצמנו ולעולם. או מסתכנים עד הקצה במיני ריגושים כדי להתגבר על תחושת החנק הנובעת מהסוד.
הסיבה לכך היא שבעצם הסוד, ההסתרה, אנו מסתירים חלקים ממי שאנחנו לעולם. אנו מציגים דמות חלקית, אחרת ממה שאנו מרגישים באמת. כשעושים זאת מספיק זמן מתעוררות שאלות קשות על מי אני, מהי האמת ומהם הרגשות האמיתים שלנו. אחרי זמן רב במשחק התפקידים הזה, מתבלבלת התחושה בין הזהות האמיתית לזהות המושאלת שאנו מציגים מול העולם. הדרגה הבאה היא תחושה של אבדן הקשר עם מי שאנחנו באמת.
שותפים לסוד
"התעוררה בי המחשבה שלא רואים בי את כל הגדולה שלי. הם רואים בי עוד אחת, בעוד התחושה שלי הייתה שאני האחת אבל הם לא רואים. גם בעלי שבבית לא ראה. גם המשפחה שלי לא ראתה. החזקתי בתוך עצמי את התחושה שאני ייחודית אבל אין בעולם כנראה אף אדם שמסוגל לראות את זה.
התחושה הייתה טובה, עילאית, מתנשאת משהו. אבל הפרקטיקה והמציאות לא איפשרו לזה להתקיים. עד שהוא הגיע. מהשיחות הראשונות ביננו, שהיו מקצועיות לגמרי, הרגשתי את התחושה הזו של מישהו שמבין אותך עד הסוף, באמת. מישהו שמתפעל ממי שאת בדרך בה את חושבת, מישהו שמתפעל ממה שהכי חשוב לך, ולי היה חשוב השכל. בזה התאהבתי.
באחד שמסוגל לראות בי את מה שאני רואה בעצמי, ובפעם הראשונה בחיים חוויתי את חווית השלמות שלי. אני והעולם רואים אותי באותה צורה. זו השלמות שמייצרת את חווית ההתאהבות. השלמות של העצמי באמצעות האחר. ככה מתחיל סיפור אהבה, ששום דבר במציאות לא מכין אותך אליו. ובמיוחד כשהמציאות לא מסוגלת להכיל סיפור כזה, ואת לא מסוגלת להיפרד מהרגשות שצפים ועולים מכל עבר. בהתנגשות הזו שבין העולם הפרטי שלך, העולם שבין האונות והלב, לבין המציאות המחוברת לאנשים ולסיטואציות אחרות ממך, נוצר הסוד."
ההתנגשות הגדולה!
סוד הוא תוצאה של התנגשות בין ערכים, בין עולמות. חוסר היכולת לענות על שני הדברים בו זמנית, חוסר היכולת להתמודד עם הקונפליקט, חוסר היכולת לדבר את הקונפליקט הם אלו החומרים מהם נוצר הסוד.
"ומכוון שגדלתי כך, שסוד הוא חלק מהחיים, שיש דברים שלא מדברים עליהם, שיש התנגשויות שלא חושפים אותן. שיש מצבים שסוד הוא הכרח המציאות, שסוד הוא המאפשר השארות, חיים.אז השתמשתי בדיוק בכלי הזה כדי לא למוטט את מה שהיה. וככה חייתי את חיי עם סוד קשה ומעיק, אבל עם תמיכה של קלונסאות רציונאל למה לא נכון לחשוף אותו, מי יפגע ולמה זה מיותר לספר. כשהסוד הופך להיות חלק מהיום יום, החיים מתנהלים בשני עולמות, ושמה מתחיל להווצר הבלבול בין מה אמת ומה מציאות."
עם הזמן האמת מטשטשת ואפילו הופכת ללא חשובה. כי מהי אמת אם אי אפשר לאמר או לחיות אותה… שקר מאפשר לחיות בשקט בטווח הקצר ולהימנע מעימותים, ויכוחים , האשמות, אבל לטווח הארוך מדובר בגורם משפיע ומשנה חיים.
משמעות הזמן
ישנן כמה דרכים לחלק את העולם של הסודות. למשל, סודות שאנחנו מסתירים מאחרים שקשורים אלינו או אל אחרים. סודות שאנחנו מסתירים מעצמנו. סודות שאנו מסתירים מעצמנו קשורים להדחקה הכחשה, מניפולציות רגשיות שנדרשו כדי לשרוד רגשית מערכה כלשהי. סודות שאנו מסתירים מאחרים יכולים להיות בקשר לנו ולאחר, או קשורים לאחר. לשם נכנסים סודות העוסקים בבגידה בושה שקר.
הסיבות להסתרה ולסודיות בדרך כלל קשורות להבנה של משמעות הארועים כארועים עם תג חברתי מוסרי גבוה. ביקורתיות ושיפוטיות קשים שיעמידו אותנו באור שלילי בעיני הסביבה ובעיני עצמנו. הדרך להתגבר ולחמוק ממשפט השדה הזה היא בשמירה על הסוד. המחיר כאמור נגבה מאיתנו.
בניסיון למצוא הגדרה למהו "סוד תקני" הסתבר שאין הגדרה כזו. כל דבר שאדם חש כי אינו יכול לחלוק אותו עם הסביבה מבחינתו הוא סוד. הסיבות והמניעים לחוסר האפשרות לחלוק את הסוד שונים מאדם לאדם ומחברה לחברה, ומושפעים ישירות מהערכים המקובלים. כמו כן, תפיסת האדם את עצמו, הערך של האדם בעיני עצמו, החשיבה על הכוח שיש או שאין, ועל היכולת להתמודד עם קונפליקטים. דעות, ערכים, והתפיסה העצמית , הם אלו שיקבעו את משך השמירה על הסוד והמחיר ששמירה זו תיגבה מהאדם.
האלמנט הסודי
מה שברור הוא שבכל מקרה שחרור מהסוד, ברב המקרים, מייצר לאחר זמן מסוים רווחה נפשית גבוהה ומשמעותית.
לכל אחד מאיתנו יש משהו להסתיר. משהו שהוא עשה ומתבייש בו, משהו על עצמו שמביך אותו. משהו שהוא בטוח שיציג אותו באור שלילי או משהו שהוא ישלם עליו מחיר גבוה אם ידעו אותו עליו. זו יכולה להיות כל דבר, גדול או קטן, משמעותי יותר או פחות. אבל ברור לכולנו, שעצם ההסתרה, עצם הסוד שמתלווה לחיינו כל כך הרבה שנים יש לו אפקט הרסני על חיינו.
הסוד מתחיל כמו זרע קטן שנזרע בנשמה, והוא הולך וגדל וגדל וגדל ותופס יותר ויותר מרחב, ודורש יותר ויותר אנרגיה כדי להשאר סוד, אנרגיה שמכלה אותנו מבפנים. וככל שהוא גדל מבפנים אנחנו קטנים מבחוץ. יש לנו פחות חופש התנהלות מחשש שהוא ייחשף. אנו משקיעים בו זמן רב עד שאנו שוכחים קצת מה זה להיות בלעדיו. אנחנו נותנים לו משמעות כל כך גדולה עד שנדמה שבלעדיו לא נהיה אנחנו. ולמעשה , מאז שהחל לקנן בנו הסוד אנחנו לא באמת אנחנו. לא במלואנו, כי הרי אנו מסתירים חלק משמעותי מהעולם. העולם רואה רק את חלקנו, חלק מעצמנו, החלק שבלי הסוד. וככל שהזמן עובר, חלקים באישיות שלא נחשפים לעולם מתנוונים, עד השלב שבו לא ברור לנו יותר מי אנחנו באמת.
הזמן לגלות את הסוד
ישנם סודות שצריכים זמן הבשלה בתוכנו עד שאפשר אותם להוציא אותם החוצה, ישנם סודות שיוצאים בזמן, ברגע הנכון, וישנם סודות שנרקבים ומרקיבים את הנשמה. איך אפשר לדעת מהו הזמן הנכון? האם יש כזה דבר זמן נכון לספר משהו שבחרת לא לספר הרבה זמן? ישנם מקרים שסיטואציות החיים משתנות ומה שהיה קודם סוד של חיים ומוות הופך להיות משהו שאפשר לגלות ולשתף. במיוחד בהקשר תרבותי חברתי. לעיתים הנורמות החברתיות מייצרות פחד כל כך גדול עבור עצמך ועבור המשפחה שהזמן יכול להיות מרכיב משמעותי מתי לספר את הסוד.
אבל ישנן מקרים אחרים שהסוד פשוט יושב לו בתוכנו, ממתין מבושה, נרקב ונרקב עד שמשחיר את כל הנשמה. זה הזמן בכל מקרה לספר את הסוד. ברגע שמרגישים בשלים לספר, גם אם לא לכולם לפחות לחלק, להקל על הנשמה, להקל על עצמנו ולשחרר את האנרגיה הזו.
