מרגש לצאת לאור הדיגיטלי. קצת מסנוור ודי עמוס, מלא אנשים טובים, ידע, הרצאות ותוכן תוכן תוכן. מקסים כל השפע הזה וגם קצת מבהיל ומשתק:)
למה עכשיו? המגזין נולד בקורונה, בימי הסגר. מחשבות שהציפו, וחוסר עבודה כעצמאית, יחד עם זה שכבר כמה זמן זה מדגדג לי.
מה המוטיבציה? כי אני חופרת, חוקרת ומחפשת חדש על גבול האובססיבי:). עניין ותשוקה ללמוד כמה שיותר, הנאה בלשתף ולחלוק ידע עם אנשים קולגות וחברים, וכמובן חשיפה והכרות.
למה לי (כלומר לך) להשקיע זמן ולקרוא? מכוון שמה שיהיה כאן הוא חיבור בין עולמות, בין ידע חדש ושאלות ותיקות, בין תאוריות על החיים לפרקטיקות יישומיות, בין חלומות לדרכים למימושם, בין חשיבה על עצמנו אישית לעצמנו בקבוצות שונות של שייכות. בקיצור נושאים עכשווים בזוויות מגניבות.
יהיה מעניין? כן. ובעיקר אם יש לך שאלות שמחפשות תשובות בנושאים של התמודדות עם תהליכי שינוי, בדרכים לקידום ושדרוג עצמי לגרסה טובה יותר, בניהול טוב יותר של החיים, באיך להפיק מהחיים את המירב והמיטב, ובאיזו דרך ליצור מהפכות טובות.
מזמינה אותך לחלוק להוסיף ולהתחבר בכל דרך. הכל פתוח כמו הלב.
נדיר שזה יקרה על הפעם הראשונה. אנשים יספרו לך שזה קרה להם רגע לפני שהם חשבו לאבד תקווה. הרב אומרים שזה לקח להם מלא זמן. מה מחזיק אותנו עד שזה קורה? מה מונע מאיתנו לוותר גם כשזה לא מצליח או לא בדיוק זה? מאיפה המוטיבציה לנסות שוב ושוב? תקווה, אמונה, ידיעה שככה הדברים קורים, שזה תהליך, שזה מזל, אמונה באל או שעכשיו הגיע הזמן…יהיה ההסבר אשר יהיה, לא היינו מתעקשים אם לא הייתה בנו התקווה, המחשבה, שזה יכול לקרות עם עוד קצת מאמץ. כן, יש בנו אופטימיות ברמות שונות ובצורות ביטוי שונות.
מחשבה חיובית ותקווה, נדרשים לנו על מנת להתנסות בדברים ולהתקדם. אך גם מחשבה וגם התקווה הן לא פעולות יזומות. לסגל חשיבה חיובית אומר לנקוט בפעולת חשיבה מסוג מסוים, שמטרתה למצוא, להבין את הערך, המשמעות, בנו ובמה שקורה לנו. ואין בכך התעלמות מהדברים הלא טובים והמקולקלים שיש בעולם, או מחוויות קשות שלנו, אלא בחירה מה לשים בפוקוס. כשדברים מסתדרים זה יותר קל, אם כי גם כאן אפשר שלא…אבל בתקופות של קושי כאב, תסכול זה ממש אתגר.
למה בכל זאת שווה להתאמץ? כי ככל שנעזר יותר בחשיבה חיובית נאפשר לעצמנו יותר חמלה עצמית וקבלה, אהבה, הערכה, אומץ והעזה, ונצליח לייצר תקשורת טובה יותר, יחסי קירבה ושייכות משמעותיים יותר. חשיבה חיובית הכרחית ליצירת חיים טובים. חשיבה חיובית היא כלי ביצירת שינוי, וניתנת ללמידה ואימון עצמי גם אם היא קיימת כרגע במינון נמוך.
הגיליון הראשון מתחיל בטוב:) להמשך מתוכנן גיליון על אינטליגנציה רגשית, גמישות המוחית, אומץ ואותנטיות, התמודדות עם פחדים וכל מה שדרוש לנו כדי לחיות חיים טובים בדרך אישית וייחודית. יללה נתחיל!
רגשות חיוביים מרחיבים את המודעות לנו. החשיבה מתרחבת אל מול שטף מחשבות חיוביות, ונסגרת ונאטמת אל מול מחשבות שליליות. חשיבה חיובית פותחת את הראיה המרחבית שלנו, וכשאנחנו מסוגלים לראות בראיה רחבה יותר יש לנו יכולת לעשות אינטגרציה. חשיבה חיובית היא תפיסת עולם, גישה, וגם כלי עבודה משמעותי ובסיס לתהליכי שינוי בכל דרך, בוודאי באימון אישי, קואצ'ינג. אך האם חשיבה חיובית באמת הכרחית? מה הערך שלה? האם הערך הזה מוכח מדעית או שזו תחושה אישית, קשקוש? שלושת הפוסטים שכאן עונים על השאלות האלה, בלחיצה.
אחת ההרצאות המדליקות ששמעתי לאחרונה הייתה "פילוסופית החיים של פו הדב" שהעביר ד"ר חיים שפירא. האיש גאון כותב מחונן ומצחיק אש. פילוסופית החיים של פו הדוב המתבססת על מספר עקרונות ובהן : 1- לחיות פשוט פשוט פשוט , 2- לעשות כמה שפחות ולהיות מאושר כמה שיותר, 3- להיות נדיב וסלחן כלפי עצמי וכלפי אחרים. נשמע כמו מתכון מצוין לאושר, אבל ניתן ליישום כנראה רק אם גרים ביער:) את הפילוסופיה הזו הוא מציג בספר "על הדברים החשובים באמת" ומביא נקודות מבט של פילוסופים אחרים על החיים בשילוב הומור מצוין. הציטוט שתפס אותי הוא – "אין לאדם אויב שמתקרב אפילו לאויבו הגדול ביותר – מחשבותיו". לרשימה קצרה בסגנון פו הדב, טיפים לחשיבה חיובית ותרגול חזק אפשר כאן.
צריך חשוב ונכון לעבוד על דרך החשיבה שלנו, על נקודת המבט מהפנים לחוץ. אבל לא רק. גם לחוץ, לאסטטיקה הפיזית של הסביבה שלנו, יש השפעה על הדרך בה אנחנו חווים את העולם ויוצרים את נקודת המבט. סביבה אסטטית צבעונית מעוגלת מעוררת בנו שימחה ופותחת אותנו לחשיבה חיובית על אפשרויות. סביבה אפורה, חדה זוויתית ואחידה מדכאת בנו את השימחה והיצירתיות. ויחד עם זאת רבים מאיתנו נמצאים בסביבות עבודה מהסוג האפרורי.
הרצאה זו של אינגריד פאטל לי מעוררת השראה על האופן בו עולם צבעוני יותר יכול להשפיע על החיים שלנו ולשדרג אותם, והיישום של זה במקומות שונים בעולם. הצילומים המדליקים מתחילים בדקה 4:00 להרצאת טד מדליקה ליחצו:)
חשיבה חיובית טומנת בחובה סכנה אחת והיא בלבול בין חשיבה חיובית לאובדנה של חשיבה ביקורתית המאפשרת התעלמות מבעיות. הרצון לראות רק את הטוב יכול לגרום לאטימות אל מול קולות אחרים המציגים מציאות אחרת ואף להשתקתם. המחיר יכול להיות גבוה בארגונים ועבור מנהיגים ומובילים המייצרים אוירה של "הכל טוב הכל בסדר" כדי להראות ולהחשב בסדר, ולא מאפשרים לשאר האופציות להישמע ואולי למנוע סכנות ומשברים. בארגונים עם מבנים הררכיים, או בארגונים ציבוריים בהם אינטרסים פוליטיים יכולים להשפיע יותר מחשיבה מקצועית, זו יכולה להיות סכנה אמתית עם השלכות קשות. קול ההנהלה, המוביל, או השר, יכולים להישען על אמת כוזבת ולא תמיד ישמעו קולות המתנגדים.
שתי דרכים מעניינות יכולות למנוע את זה. אפשרות ראשונה היא קידום תפיסות מתוך עולם המנהיגות ההשתתפותית. מרחב המאפשר שיח רחב בו יש מקום למגוון הקולות להישמע. יותר קולות ודעות יותר גיוון. כמובן שאקט זה הוא חיובי ביותר, ואפשרי כשהמנהיגות רואה אותו ככזה ולא חשה מאוימת. עוד על מנהיגות השתתפותית אפשר לקרוא כאן.
האפשרות השנייה היא עבודה אישית בתהליך של אימון מנהלים, להרחבת ההתבוננות והיכולת לשתף ולאפשר למגוון רחב יותר של קולות להישמע. איך לעשות את זה נכון ויעיל, למה זה כדאי ומה זה מאפשר,אפשר לקרוא כאן.
הסערה בה תקפה הקורונה את העולם הכניסה את כולנו לבתים להתכנסות והתבודדות. שתי תפיסות עולם מרכזיות נשמעו. האחת אומרת שזו הזדמנות ללמידה חדשה, להורדת מפלס הלחץ הכללי, להתקרבות משפחתית, להתבוננות פנימית לאיזון חיים לשינוי שיטת עבודה ועוד. והשנייה עסקה בהעלאת מפלס החרדה הכללי עם תאוריות קונספירציות מגוונות, הפחדה ותסריטי איימה.
דבר אחד בטוח הייתה כאן הרבה למידה חדשה איך להתנהל בתקשורת מרחוק, איך ללמוד, איך להתחבר, איך לעבוד עם זה. כולם נחשפו לעולם האונליין בתצורותיו השונות, והייתה התגייסות כללית, וסבלנות יתרה, ללמד את מי שלא הכיר. הכל על מנת להתחבר ליקרים לנו גם אם מרחוק, ולהמשיך את החיים גם אם בדרך שונה.
אז מה למדנו בקורונה ואיך השפיע הזום על צורת השיח שלנו בפוסטים שכאן.
חשיבה חיובית יכולה להיות דרך חיים, תפיסת עולם, כלי שימושי, אבל היא לא עומדת לבד במורכבות הזו שנקראת חיים של בני אדם. רגשות אשם, בושה, פגיעות גם הם חלק בחיינו שאסור לנו לברוח מפניו. האומץ לחקור את נקודות החשכה בחיינו יכול לזכות אותנו בהארה גדולה.
השאיפה לאותנטיות מצריכה מאיתנו לשחרר את מי שאנחנו חושבים שאנחנו אמורים להיות, לטובת מי שאנחנו. להכיר בחוסר השלמות, להרשות לעצמנו להיות פגיעים, ולהאמין שאנחנו מספיקים בדיוק כמו שאנחנו ועם השתנות והתפתחות. הכל יחד. התנועה בין המרחבים של עצמנו היא האמת המרגשת, והקול הייחודי של כל אחד ואחת.
"Be yourself , everyone else is already taken"
