מרב שאני זורם, גמיש,
כשאני מסתכל לאחור על השנים שעברו וחושב מה עשיתי , אני שואל את עצמי
אם לא ויתרתי על עצמי, ועל החיים שלי.
החלומות שלי״….
מתי הגמישות הופכת לויתור?
לא רק כויתור למען האחר, אלא גם ויתור לעצמך, וויתור על עצמך?
נכון, גמישות נידרשת עם החיים והמורכבויות,
היכולת להתאים לסיטואציות,
למגוון אנשים שונים,
חיבורים חדשים בכל פעם,
להתקלות שהחיים מזמנים.
ואם זה לא בא טבעי, הניסיון ילמד ומלמד אותנו להיות יותר גמישים.
אבל, אם יותר מדי זמן שמת את עצמך בצד
ויתרת למען- לא לריב, שלא יכעסו, שיהיה בסדר,
מגיע גם רגע של התעוררות
המלווה במחשבה
שבעצם אולי
מרב עשיה למען האחר שכחת את עצמך
ולא חיית את חייך שלך.
ובעצם…של מי היו החיים האלה עד עכשיו?
רצון טוב וויתור למען, במינון מסוים חשובים.
במינון גבוה אומר שהפחד הוא שמנהל אותך.
אפשר לזוז מזה ולהתחבר חזרה לדרך שלך!
כי המציאות של עכשיו זו לא האפשרות היחידה שיש…
