האם יש מקום לאהבה בעבודה?
יש שיאמרו שהרגשות נשארים בבית,
כי בעולם העסקים המוח חד ועובד
ואין מקום לרגשות, בטח לא אהבה.
אם לרגע תפגין רוך יאכלו אותך
אם תיהיי נחמדה יחשבו שאת לא רצינית
ועוד ועוד ביטויים של כוח
עוצמתיים לכאורה, מלחמתיים,
והתחושה הזו שבכל יום יוצאים לקרב
משפיע על ההתנהלות
על היחסים
ובסוף גם מעייפת את הנשמה ומוציאה את החשק.
אפילו מלחמות נגמרות מתישהו
אבל העבודה…לא בקרוב כנראה.
אז האם יש מקום להכניס אהבה לעבודה?
ללא אהבה לאנשים, אהבה לעשיה,
אהבה לעצמנו כאנשים האלה שאנחנו מתפתחים להיות ,
העבודה ממררת את חיינו, מתישה, מסרסת, מסוכנת.
ואנחנו הופכים להיות כאלה – ממורמרים, מותשים מיואשים.
השאלה היא לא רק האם אני בעבודה הנכונה מבחינה מקצועית וכלכלית
אלא האם בעבודה הזו יש לי הנאה, שימחה וצחוק
יש מקום ליחסים טובים עם לקוחות קולגות ועובדים
האם העבודה הזו טובה לי נפשית
האם יש בא אהבה אנושית .
אנחנו אמורים להביא את המיטב, לתת מעצמנו
ממקום של תשוקה, סקרנות, הנאה, שימחה, ענין וסיפוק.
עבודה לא צריכה להיות משימת קרב, או הישרדות
מכוון שלא מחדשים ויוצרים במצב של הישרדות.
עבודה היא גם החיים עצמם.
זה לא עובר מתישהו
זה לא נגמר
ופנסיה..אם בכלל , ולמה לחכות רחוק כל כך
תביאו את השימחה, הסקרנות, האהבה,
תיצרו אותה, אל תסכימו לחיות בלעדיה.
בטח לא לאורך זמן.
