eeg-brainwave-scanning-8Z5MDGF (1)

ליצור את השינוי

איך עושים שינוי אמיתי ומייצרים מציאות אחרת? האם זה בכלל אפשרי ומה התפקיד של המוח בתהליך הזה.

1. ליצור את השינוי לייצר מציאות אחרת

ליצור שינוי כשהכל זורם על מי מנוחות, שהכל מסתדר בסדר בדרך כלל פחות מתקיים. לוותר על תנאים כלכליים טובים או סטטוס מכובד ונוח, גם אם הם לא עונים על הרצונות שלנו ועל החלומות שלנו, קשה מאד. כסף יציבות וביטחון לא פעם מבטלים רצונות חלומות ושאיפות. מהסיבה הזו ע"פ רב לא תתקיים תזוזה מהמקום המוכר והנוח עד שממש ימאס או ייוצר משבר.

כשהמצב משתנה והופך מורכב,  אנחנו בוחנים מה נפסיד אם כבר זה המצב. הרבה פעמים שינוי אמיתי מתרחש כשהימים מורכבים, כשמגיעים לתחתית. הרעיון מובן לנו, אבל הסיבה המרכזית היא ההרגלים שלנו, פשוט קשה לנו לזוז מהרגלים שעובדים עבורנו שנים.

שינוי הוא למעשה שינוי של הרגלים. ביצירת הרגלים חדשים אנחנו מייצרים תוצאות אחרות ולפיכך מציאות אחרת. אימון אישי הוא בדיוק זה, להתאמן על יצירת הרגלים חדשים. 

השאלה שכדאי לשאול אחת לתקופה, ובימי משבר – האם מה שאני עושה בחיי הוא באמת מה שאני רוצה או פשוט התרגלתי לזה. עבודה זו או מקום עבודה זה מאפשרים לי להוציא את המקסימום שבי, לפרוח ליצור להיות במלוא נוכחותי או שפשוט הפחד לשנות ולזוז הוא זה שתוקע אותי במקום.  היאחזות בעבר היא היאחזות בהרגלים שלנו, האם זו הדרך בה נכון לך לחיות.

2. לייצר שינוי בהרגלים

ביטחון עצמי זו המוכנות לנסות ולהתנסות. תמיד ישנה אפשרות שניכשל ואולי נצליח. המוכנות לנסות היא היא המשמעות של ביטחון עצמי. האמונה ביכולת להתמודד עם הסיטואציה, האמונה שההצלחה תחזק אותי וכישלון לא ישבור אותי, ההבנה שחשוב לנסות כי זו הלמידה וההתפתחות המשמעותית.

כולנו נשענים על מסרים מהסביבה. מה נכון ומה לא , מה ראוי ומה לא, מה יעזור להצליח ומה לא. זה הבסיס עליו אנחנו מודדים את ההצלחה והכישלון שלנו. האם הם באמת שלנו? נובעים מעצמנו? נכונים לנו? 

זה רע כואב ומאכזב לא לקבל א מה שרדפת והשקעת בו, אבל הרבה יותר גרוע לגלות שמה שרדפת אחריו כל כך הרבה זמן ואנרגיה הוא בכלל לא החלום או הרצון שלך. הפער בין התקווה שלנו לעצמנו לבין מציאות חיינו לפעמים מכאיבים לנו באופן קשה. (מתוך הרצאת טד של אלן דה בוטון על תפישת ההצלחה בחברה המודרנית).

 

3. מודעות עצמית מאפשרת שינוי

מודעות לעצמנו אומרת שאנחנו יודעים. יודעים את הכוחות כמו גם את המגבלות. יודעים ממקום של ידע. ידע הוא מה שכבר קיים. האם יש משהו מעבר לזה? איך מאפשרים למשהו חדש להיכנס ?  

לשם כך נדרשת חוויה אחרת, תעוזה להגיד מחשבות שלא העזת להגיד מחשש של ביקורת, מחשש שהן לא רלוונטיות, מחשש של מה יהיה אם זה יקרה באמת. האפשרות להגיד דברים שלא העזת בהקשבה שלא חווית היא זו שבסופו של דבר מייצרת את ההבנה האמיתית למה חשוב לך באמת. והיא זו גם שמייצרת את הבהירות למה נכון לך עכשיו, מי אני ומה אני רוצה לעשות בחיי.

כדי ליצור שינוי בחיים צריך להבין שהמוח שלנו מפעיל כל שביכולתו מנגנוני שימור כדי לשמור עלינו. הרגלים קבועים, תהליכים מוכרים, מה שבטוח זה מה שעובד. מה שמרגיש שזה נכון. אבל אנחנו שוכחים רק דבר אחד – שכל מה שמרגיש לנו מוכר ירגיש לנו ע"פ רב נכון. אבל זה ממש לא אומר שכל מה שמוכר לנו מהעבר נכון לנו היום.

באותה מידה כל מה שחדש ירגיש לנו לא נוח לא זורם לא ודאי. כי זה חדש. זה עדין לא הרגל. אם ניכנע לתחושה הזו , להרגשה, נחזור מהר מאד להרגל הישן הנוח ונשכנע את עצמנו שככה נוח ככה טוב. אבל זה לא בהכרח נכון. אם הצלחנו לתת לתהליך חדש בחיינו להפוך להרגל הוא ירגיש לנו נוח וטוב וטבעי.

כולנו לומדים עם הראש, מבינים את החשיבות וההגיון, אבל זה הופך להיות חלק מחיינו רק כשזה עובר בגוף, הופך להיות הרגל מיומנות.

4. הלכה למעשה

איך הופכים רעיון שברור שהוא נכון, טוב ומקדם להרגל? למשל לקום בבוקר ולצאת לרוץ או להרים טלפון או לכתוב וואטסאפ למישהו שלא מכירים או לעשות שיחה שלא נוחה לנו אבל ברור לנו שהיא חשובה?

השיטה הראשונה והחביבה עלי לאחרונה – חוק החמש שניות (שיטה מעניינת ואפשר לקרוא יותר בספר  של מל רובינס המגובה במחקרים על היישום של זה ולמה זה עובד.) החוק הזה אומר שאסור שיעברו יותר מחמש שניות מהרגע שהחלטת לעשות משהו עד שהתחלת אותו. למה? כי זה הזמן בו מחשבות מפחידות וטענות הנשענות על פחד והרגלים ישנים נכנסות לפעולה ומדכאות אותנו מלעשות משהו חדש. מה עושים בחמש שניות האלה? בדיוק כמו נאסא! סופרים לאחור ופשוט עושים. בחמש שניות האלה המוח שלנו עבר מהישענות על ההרגל הישן לחשיבה מתקדמת יותר ומודעת וכאן כבר יש סיכוי לעשות.

מחקרים הוכיחו שעקביות היא שם המשחק בהצלחה ובהגעה לתוצאות משמעותיות. אם נסתכל על כל ספורטאי נגן מקצועי נראה שהאימונים החוזרים של שעות על שעות הם אלו שהפכו את האדם למקצוען. יחד עם זאת ברור שלא כל חזרתיות תביא לתוצאות בכל מקרה, אבל בהחלט תשפר את היכולות שלך.

5.כישרון מולד או כישרון נירכש…

אנשים שטוענים בפני כי אין להם את הביטחון לדבר מול אנשים אפילו בדיונים בזום, או שאין להם את הכריזמה, או יכולות השיח עם אנשים לא מוכרים והטענה היא לא נולדתי עם זה…נכון. לא עם כל כישרון נולדים. ומי שנולד עם יכולות כאלה זה בא לו יותר טבעי ובקלות. אבל אין זה אומר שעם אימון הבנה וחזרתיות לא מגיעים לתוצאות טובות יותר שיספקו אותך ויסייעו לך להתקדם.

האם אנחנו כל כך מקובעים בתפישה העצמית שלנו את עצמנו ואת החיים שאנחנו במו ידנו/ מוחנו לא מאפשרים לעצמנו להשתנות? ואולי לא מקובעים אלא פשוט מפחדים. מפחדים שלא יקבלו אותנו, ידחו אותנו, שלא נצליח, שלא נהייה חלק מ, מפחדים לטעות לא להצליח לחוש בושה….

פרופסור דניאל כהנמן מדבר על האופן בו אנחנו מייצרים את הזיכרון שלנו על הדברים. מכוון שהזיכרון שלנו הוא שיוצר בסופו של דבר את הזהות של מי אנחנו. מה הסיפור שלנו. והזיכרון מתקבע לא בהתנסות אלא במה קרה בסוף. אם נהנית מהארוע אבל הסוף שלו היה מר, הזיכרון יתקבע על הסוף המר וכל החוויה הטובה תישכח. המסקנות יהיו בהתאם. ולכן בעצם אנחנו נשענים על הזיכרונות שלנו ולא על ההתנסויות שלנו. אנחנו לא לומדים מניסיון אלא מזיכרון.

6. להסכים לפחד ולהכיר באמת

אי אפשר להיות בעשיה מלאה ומשמעותית בעולם העבודה אם אנחנו מגיעים לשם מאד חלקיים, מהססים ופוחדים שיראו את האני האמיתי שלנו. הלחץ שמייצר הצורך להסתיר ולנסות להיות מישהו אחר ממי שאני בדרך כלל יכול להתפוצץ לאו דוקא ברגעים הנכונים.

כפי שאמר לי פעם מנכ"ל מתחום רפואת הנפש, בלחץ יוצא האני האמיתי שלך. ועבודת ניהול ומנהיגות היא עבודה שמלווה בהרבה מאד לחצים. אי אפשר להסתיר חלקים מעצמנו, של עצמנו, ובטח שלא כל הזמן. אולי נכון יהיה לעשות עבודה אישית מקצועית ולאפשר לעצמנו להיות במקום נכון יותר.

הדרך להפסיק לפחד מהעצמי האותנטי שלנו, ממי שאנחנו באמת, מההבנה שאנחנו לא מושלמים ורואים את זה עלינו, וזה בסדר, היא לקבל!. לקבל את זה שאנחנו בתהליך למידה והשתכללות, שאי אפשר להיות מושלמים מההתחלה או מושלמים בכלל אבל בהחלט אפשר להשתכלל. אם נסכים להיות במוד של למידה נגיע להרבה הרבה יותר. 

להביא את האני האותנטי השלם והמורכב תוך מודעות למגבלות שלנו ונכונות להקשיב וללמוד זו התחלה של שינוי טוב.  

7. זה עוזר במקום העבודה. 

קודם כל  זה מאפשר להיות במקום של שתוף פעולה  עם האחר ומאפשר התמודדות טובה יותר עם אי ודאות. פרמטרים סופר חשובים למנהיגות, להתקדמות ולעשיה משמעותית. בנוסף, אלו הם גם הגורמים המאפשרים לנו לבנות אמון ולתקשר, להתמודד עם לחץ וחרדה, מה שנדרש לנו על מנת להפיק מעצמנו את המיטב והמרב. 

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp chat
טילי תשלחי לי את המגזין לאימון אישי מקצועי -

חשיבה משנה חיים