אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים ורגילים לעשות,
בדרך כלל חוזרים שוב ושוב על אותם הרגלים התנהגויות ומהלכים
בדברים שעובדים לנו זה נהדר
בדברים הפחות טובים, בטעויות, זה מתסכל
מעורר כעס תסכול ואכזבה.
מעצמנו, איך לא למדתי מה לא הבנתי עד עכשיו?!
נותנים אמון בקלות רבה מדי לאנשים מסויימים
לא שומעים את עצמנו ונותנים מקום לקולות של אחרים
סומכים על אחרים במקום על עצמנו כאילו הם יודעים יותר
עושים טעויות שמוכרות לנו וחושבים שזה ענין של גורל, מזל, או מאשימים מישהו אחר.
מה צריך לקרות כדי שבאמת נלמד מהניסיון שלנו?
התשובה היא עצירה , התבוננות, וחשיבה על מה באמת ולמה.
למה עשיתי את מה שעשיתי, מה הפעיל אותי, למה דוקא עם האדם הזה,
מה יש בסיטואציה במקום בזמן שהגבתי ככה.
מה קורה לי שזה כל פעם מפעיל אותי.
הלמידה הזו על עצמנו מתוך התבוננות על הנסיונות שבחיינו
היא זו שיוצרת את ההתפתחות, לא הניסיון עצמו
כי ניסיונות והתנסויות יש לנו אינסוף ויום יום
השאלה היא מה אנחנו עושים איתם.
לעצור רגע, לחשוב ולבחון
להבין את עצמנו
להכיר את מהלך החשיבה
לשמוע את הפחדים והקולות הפנימיים
להבין את השיקולים
רק אז באמת נלמד מהניסיון
ואם לא,…נמשיך לעוד פרק בטלנובלה הפרטית שלנו שיהיה דמה מאד לפרקים הקודמים, ולפרקים העתידיים.
