על מה מאפשר לנו לזוז וליצור שינוי ואלו תנאים צריכים להיות כדי להגיע לזה, כתבתי בשני הפוסטים האלו. וכן כן למוח יש תפקיד מרכזי מאד במהלך הזה .
האם משבר הוא חלון הזדמנויות או דלת אטומה? האם יש טעם להשקיע בעצמנו או להשהות את הכל ולהמתין.
אחד הדברים המעניינים שהביאה תקופת הקורונה על כל מורכבותה הוא העצירה, ההשתהות, Pause. כולנו נעצרנו יחד עם הכל. מעולם לא חווינו כזו עצירה מוחלטת של כל העולם יחד וזה בהחלט שונה ומשמעותי. בעיקר מכוון שכשאדם פרטי מחליט לעצור כדי לבחון את חייו או עשייתו, אם כי נכפתה העצירה – כמו בפיטורין חופשת לידה או חלילה מחלה, ואם מתוך בחירה לעצור הכל ולבדוק מה עכשיו, בזמן שהיחיד עצר כל השאר המשיכו. מה שמייצר לחץ מאד גדול על היחיד לקבל החלטות ומהר.
המצב החדש הזה בו כולנו (רובנו) היינו מושבתים, או עובדים בפורמט אחר, וזה בערך כל מה שאפשר היה לעשות מכוון שכל שאר התחומים המהנים מושבתים, שם אותנו בתהליך שונה. לא היה את הלחץ הרגיל שבו רק אני שונה מהשאר. המון שעות בית ומשפחה, המון שעות עם עצמנו, איפשרו להתבונן בעוצמה ובעומק על מהות הבחירות שלנו.
ההבנה שמה שחשוב יכול להילקח בשנייה, שבזמנים של אי ודאות חשוב להעזר באחרים קרובים ולכן רצוי שיהיו משמעותיים, שאין לאן לברוח, ושהעבודה היא חלק משמעותי מהזמן שלנו ומהחשיבה שלנו, מובילים להתבוננות חדשה על הבחירות שעשינו עד כה בחיים.
יש מי שלקח את התקופה ההיא של הקורונה לייצר מהלך חדש ויש מי שחזר בדיוק לאותה נקודה. כך או אחרת השאלה החשובה להישאל בין היתר היא – האם בקורונה הבאה (שטפו טפו לא תגיע אבל אם בכל זאת יקרה משהו דומה…) האם נהייה במקום טוב יותר או בדיוק באותה נקודה? האם ראינו במשבר הזדמנות ללמידה הבנה חשיבה מחדש או רק הורדנו את הראש עד יעבור זעם, או עד הפעם הבאה. והאם זו הדרך בה ניבחר לחיות את החיים האלה.
מה משפיע על האפשרות שמשהו יקרה לנו? שנתקדם לשלב הבא? משהו שמאפשר שינוי אמיתי! שנעשה פריצת דרך בתוך הסביבה שלנו? אמון הוא מפתח ראשי לכל הדבר הזה. הבסיס. ככל שיהיה לנו יותר אמון בסביבות בהן אנו פועלים ככה נוכל להגיע רחוק יותר ולייצר מהלכים משמעותיים יותר! איך מפתחים אווירת אמון בסביבות בהן אנו נמצאים? הרצאת טד מבריקה של Francies Frai פרופסורית לטכנולוגיה וניהול מהווארד כאן!
בין אם אתה חושב שאתה יכול או חושב שאתה לא יכול – אתה צודק.
