שננסה שוב?

    "אנחנו מושלמים כמו שאנחנו" ובכל זאת רובנו לא מרגישים ככה ואלה שכן…בדרך כלל נשלח אותם להסתכלות או לפחות למראה הקרובה, אחרי שנרים גבה ונשתוק, נהנן ונחשוב כמה טיפש הזויה או חסר מודעות האדם שלפננו, והכי טוב אם נסביר היטב למה זה לא נכון ומה מקור הטעות. כי אנחנו יודעים יותר טוב ממנו את האמת! אבל לא על עצמנו….

למשפט האלמותי הזה יש שתי אפשרויות פשוטות. האחת שזה שקר, אנחנו לא מושלמים כמו שאנחנו ונכון יהיה להחביא ולהסתיר חלקים מסויימים, נכון יהיה לעבוד על, לשנות את, ומי בכלל המציא את השטות הזו. עובדתית אנחנו כל הזמן חותרים לשינוי לשיפור….טוב חלקנו, או בדרך הפשוטה והידועה יותר מתקרבנים מקטרים ומתלוננים על עצמנו ועל העולם.

האפשרות השניה היא שהמשפט אמת ואנחנו לא מרגישים ככה כי…כי ככה גדלנו עם המון ביקורת מהסביבה שהופנמה לביקורת עצמית, כי החיים לא תמיד מוכיחים לנו שאנחנו נהדרים ואפילו להפך ואין הרגשה של מושלמות, כי אנחנו מסתכלים במראה ולא אוהבים את מה שאנחנו רואים, כי אנחנו משווים עם האחרים ומבינים שאנחנו לא הכי ויש יותר, ובכלל, ברגעי כנות ביננו לבין עצמנו…אנחנו יודעים שעיגלנו כל כך הרבה פינות עד שלא ברור מי בכלל הוא זה שחי את החיים האלה שלך.



אנחנו מושלמים כמו שאנחנו חייב לקבל את ההמשך הראוי לו – אבל לא מהמלה מושלם אלא מהמילה שלם. והשלם מורכב מכל החלקים הטובים והרעים, היפים והמכוערים, הרגילים והחריגים, והשלם הזה גדול לחלוטין מסכום חלקיו.

לגלות, להסכים להיות, לחיות באותנטיות זה לא ניו איג'י. זה החיים עצמם. כי רק במקום הזה של אותנטיות והכרה, ניתן למצוא את האומץ לעשות יותר ואחרת. רק במקום הזה של אותנטיות ומודעות לפגמים אפשר להיות אמפטיים לאחר. רק במקום הזה אפשר לגלות סקרנות על האחר , לפתח גמישות מחשבתית , למצוא פתרונות יצרתיים לשיתוף פעולה – לראות אפשרויות חדשות ולהגיע למקומות חדשים. בחיים ובעבודה.

התפיסה שלי בחיים ובעבודה כמאמנת מקצועית אומרת שאנחנו לא צריכים להיות מושלמים לפי התאוריה של מישהו, אלא להיות עצמנו . אבל באמת. באופן העמוק והמשמעותי של זה. ומשם אפשר לעשות הכל, משם אפשר לצמוח ולגדול לא כדי להיות מושלמים אלא כדי לחיות את החיים, של עצמנו, שלי, שלך ואז אפשר גם את שלנו.

עוד על אימון אישי איתי ליחצו כאן

מתי בפעם האחרונה ניפגעת…?

    מעטים הם האנשים שיגידו ניפגעתי באותו הרגע. ולכך שלוש סיבות לפחות. האחת: לימדו אותנו לא להגיב מהר, שזה בוגר ואחראי ואפילו תרבותי. הסיבה השניה: הפגיעה מייצרת אנרגיה בגוף שלא מאפשרת לחשוב על ניסוח הולם, ולכן עדיף לשתוק. השלישית: לא תמיד הפגיעה  מובנת. לעיתים נידרש זמן ותהליך מוחי או אמירה של מישהו אחר כדי להבין שאכן הייתה שם פגיעה.

וארבע… (הכי חשובה אבל לא ניספרת?) אנחנו לא רוצים שידעו שניפגענו…למה? כי מזה אומר עלינו..עצם הפגיעה מגלה את חולשתנו הכמוסה ביותר. מה, שידעו ש…? שאני רגיש, שאני פגיע, שאני רוצה עוד, שחשוב לי שישמו לב, שאני צריך שיגידו לי מילה טובה, שבעצם לא ראו אותי, שלא שמעו אותי, או שראיתי שניסו להתעלם ממני?…..זה קצת ילדותי לא?

ולפיכך…כדי להימנע מהמבוכה שבפגיעות, אנחנו עושים הרבה מניפולציות ומשתמשים בכלי חשבון מתקדמים ביותר! הכפלה. אחד נגד מאה. נקמה. אבל בזמן שנוח לי ובהיקף שיתאים לי. הכנסות מתחת לחגורה, חשבונאות, פרצופים, התעלמויות, הכשלות, הכל…רק לא להגיד…ניפגעתי. נדמה לכם שזה רק בין חברים או חברות?….רק בין זוגות?…רק עם החמות…? אז זהו שלא. גם במקום העבודה בין עובדים בין מנהלים ואפילו בין שותפים…בכל מקום בו יש אינטראקציה אנושית..(רציתי להוסיף את המילה מורכבת, אבל למעשה, כל אינטראקציה אנושית היא מורכבת).

היכולת לאמר ניפגעתי היא גדילה אמיתית ומשמעותית הדורשת אומץ, ביטחון עצמי רב, ואמון באחר. בסדר הזה. במערכת יחסים אישית, חברית, אינטימית וכן כן, גם ארגונית. יצירת שתוף פעולה אמיתי מתקיים ככל שהיחסים פתוחים יותר, ומאפשרים להביע פגיעה ולהכיל פגיעה. כשאפשר לאמר ניפגעתי, ולהבהיר דברים אפשר להמשיך הלאה. מכוון שכשיש פגיעה, מה שנאמר לעולם אינו מה שהתכוונתי אליו. ואז.. כל כך הרבה אנרגיה מתבזבזת במקום הלא נכון.


האם יש לך את האומץ לאמר ניפגעתי? והאם אימון אישי יכול לעזור לך להתקדם הלאה.

הסקרנות לא הרגה את החתול אבל…

    מה הטריגר המעורר לסקרנות ומהו המכניזם מאחוריה? התשובה היא היכולת לשאול "למה" היא יכולת ייחודית למין האנושי. השאלה הפשוטה הזו לכאורה היא המנוע מאחורי היצירתיות, וההתפתחות בכל התחומים בין מדע אומנות וממשל חינוך וכו. היא הבסיס לסיפורים אותם אנחנו מספרים ובכך מייצרים עולמות דמיון ומחוזות חדשים לחקירה.

מהי סקרנות? סקרנות היא המנוע מאחורי התנועה שלנו לעבר הצעד הבא. סקרנות מתעוררת כשיש הבנה לגבי הפער הקיים בין מה שיש לי כיום לבין הידיעה שיש אפשרות אחרת, האפשרות הבאה, שאיננה ברשותי כרגע. תחושת הפער היא המוטיבציה לחיפוש, היא זו שמעוררת את הסקרנות. שום דבר לא יתחדש, שום דבר אחר לא יקרה, שום דבר לא יתקדם באמת אם הוא לא יעורר בנו סקרנות. לא נשקיע בדבר, לא נתעמק, לא נחפש. (האם זה עומד בניגוד להשלמה עם דברים וקבלתם, כאופציה שפויה לבריאות הנפש? …שאלה למחשבה)

האם כל דבר מסקרן אותנו? מסתבר שלא. לא הכל מענין אותנו ולפיכך לא הכל מעורר בנו סקרנות. מה כן? מה שכבר יש לנו ידע לגביו , וחסר לנו עוד. מה שמחובר לעולם הערכים שלנו , התשוקות שלנו, מה שמעורר בנו התרגשות אינטלקטואלית. באופו מוזר ככל שאנחנו יודעים יותר על משהו אנחנו מסתקרנים יותר לגביו . מה לגבי מי, מי מעורר בנו סקרנות? אדם מסוים יכול לעורר בנו סקרנות בשל האופן בו חושב, דרך החיים שלו, ההתנהלות שלו, ההשגים שלו המעוררים בנו השראה, הסקרנות לדעת עוד. (סקרנות אינה רכילות. אין בה רוע, יש בה רצון כנה לגלות ולדעת מתוך ענין כנה ואמיתי)

מה עושה הסקרנות למוח שלנו? מייצרת חיבורים חדשים , קשרים חדשים במוח כתוצאה מידע חדש וחיבורים חדשים. סקרנות מעוררת בנו את מערך החשיבה , אך למרות זו לא נחקרת מספיק כפי שמספר פרופ' מריו ליביו מחבר הספר "למה". כבר מגיל צעיר אנחנו שואלים למה למה ולמה. בהמשך אנחנו עוצרים, מדיכוי חברתי או חוסר מענה. אבל התהייה הסקרנות היא מנגנון טבעי לאדם ומהווה חלק חשוב בהתפתחות האנושית וביצירת העולם כפי שהוא היום. ישנם היבטים שונים של סקרנות. למשל סקרנות לגבי משהו המעורר בנו קונפליקט, חוסר שקט, חוסר נוחות. וסקרנות לגבי ידע חדש המעורר בנו התרגשות וציפיה, שמחה לקראת. בשני המצבים אנו סקרנים לקראת אבל התחושות בגוף אחרות לגמרי, דריכות ,התרגשות ולחץ פיזיים ישפיעו על ההתנהלות שלנו בהמשך והיכולת שלנו להתנהל אל מול הידע החדש.

מה עושה הסקרנות לחיים שלנו?התפתחות אישית, פיתוח יכולות אנושיות, פיתוחים והמצאות ובכלל הקשר האנושי באחר נובעים כולם מאותו מנגנון של סקרנות התבוע בנו. פרופסור נוח הררי מציעה שאנחנו הפכנו להיות המין השולט בשל יכולתנו להשתמש בידע, לשתף פעולה ולסחור במזון, חקלאות, כ"א ולא פחות חשוב ידע. מאחורי המנוע הזה של המין האנושי מתקיים מנגנון הסקרנות שמאפשר את הצעד הבא, את החידוש הבא, את המענה הטוב יותר היעיל יותר המשופר.

ומה לגבי סקרנות בעולם דיגיטאלי? הרי המוטיבציה הגדולה ביותר להקליק (להגיב), להיכנס (לסקור את הקיים), לכתוב (להעמיק לשתף בידע שלך) ולעשות שייר (לשתף הלאה, תקשורת), מונעת מסקרנות! וכולם מנסים לעורר אותה בכל דרך אפשרית. בתמונה מדליקה שלא חשוב אם היא שייכת או מייצגת, בכותרת פרובוקטיבית, במשחקי מילים משעשעות בהצעות חינם ל…

האם הייתם מקליקים על השאלה הבאה: כמה חיות נולדות בעולם בכל יום? שאלה שאין עליה שובה מדוייקת ובכל זאת מדליקה איזשהו כפתור במוח גם אם אנכם חובבי חיות מושבעים.

אז אייך מעוררים סקרנות? אייך יוצרים תהליך סקרני? 1. קודם כל מתחילים בסקירת הקיים. 2. מתוכו צצים הפערים, חוסר שביעות הרצון, שאלות . אבל אז ממש חשוב ל: a. להשתמש בשפה מסתקרנת – מענין אותי אייך הגעת ל…. מה יכול להיות הדבר הבא ש…. b. לשתף במידע חדש לצד השני ולעורר סקרנות c. לא לדכא ולא לשים בצד אף מידע או שאלה שמתעוררת 3. הפערים האלה והמידע המתקבל מעוררים את הסקרנות אם הם בטווח הענין שלך. אחרת…כדאי להחליף מקצוע , לקוח או נושא… 4. עושים הרבה תקשורת! החלפה של רעיונות מחשבות ידע ושאלות יכולים לייצר כיוונים חדשים שלא היו שם קודם. 5. ובעזרתם אפשר יהיה להתחיל מהלך אחר, להגדיר כיוון חדש, להתחיל להתכונן למציאות ולתוצאה אחרת.

סקרנות הפוכה משיעמום, אדישות , סקרנות מעוררת אצלנו שאלה , תהייה, תמיהה. [/main] מקורות השראה : פרופ' מריו ליביו – "למה". פרופסור נוח הררי –

המוכר והידוע

    המוח לא אוהב שינויים…

רב האנשים יסבירו לכם למה מה שיש להם הוא הכי טוב, הכי נכון, או לחילופין שזה לא כזה נורא ויכול להיות יותר גרוע. המחשבה לעזוב ולחפש מחדש משתקת. לנוכח הפחד מהשינוי שחובק בתוכו חוסר ודאות, אפשר במאמץ יחסית קטן להסביר אפילו את הרע כרע הכרחי. העיקר להשאר במוכר. ולמה להשאר במוכר? מכוון שכאן ברור לנו מה יש מה אין ומה אנחנו הולכים להפסיד, אבל בדבר החדש לא ברור כלום. ודאות חלקית על משהו עדיפה מחוסר ודאות. על כן, רק כשהרע רע ממש, או לחילופין האלטרנטיבה ברורה לגמרי ונראית רווחית, אנו יכולים לעשות שינוי. בכל מצב שבו האופציה החדשה לא ברורה או הרע אינו רע לתפארת, נדרוך במקום. וזה יכול לקחת המון זמן. זמן של שיתוק, חוסר התקדמות, תחושה של תקיעות בחיים. אפשר גם אחרת. אפשר להעזר בתהליך של אימון אישי. יחד מסתכלים על האפשרויות, מחדדים את היכולות ובונים תוכנית למימוש. בעזרת מאמן אישי תגיע למה שבאמת עושה לך טוב, מקדם מעורר ענין ועושה חשק לקום בבוקר.

סודות משנים חיים

    לכל אחד מאיתנו יש משהו להסתיר. משהו מביך, משהו שמציג אותנו באור שלילי או משהו שנשלם עליו מחיר גבוה אם ידעו אותו. בקיצור, משהו שחשוב לנו לשמור אותו מהסביבה מהסיבות הכי טובות לכאורה. זה יכול להיות בכל תחום בחיים, קטן או גדול, משמעותי יותר או פחות, מה שבטוח עבורנו זה משמעותי מאד. הרי זה סוד!<

שמירה על הסוד מצריכה התנהלות. לזכור מה לא לספר ולמי, מה כן אמרתי ומתי, ומה נאמר בצורה אחרת. הצורך בשמירה על הסוד יוצר לא אחת מרחק מנטאלי, מוסרי, פיזי ונפשי בין האדם לסביבה הקרובה לו , ומבודדת אותו. ההשפעה של הסוד גדולה ומשמעותית על התפיסה של האדם את עצמו, ועל היחסים סביבתו, אם כי לעיתים נדמה כי לא ניתן אחרת. המחיר של החשיפה יקר מדי, מפחיד מדי… את הסוד אנו קוברים בתוכנו, בטוחים שלא רואים כלום מבחוץ, שאין לו השפעה, אולי זה קרה מזמן… אבל הסוד הוא כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת אדוות, כמו השפעת משק כנפי הפרפר. ה"אני" מושפע ברמות שונות של גוף ונפש, והחוץ, המעגלים השונים של החיים, מושפעים במידות שונות של קרבה, ריחוק ומשמעות.

סודות משנים חיים

. בחרתי לנסח את זה כ"אפקט הסוד". עכשיו…בואו נבדוק את מעגלי ההשפעה וההרס.
אייך זה קורה אצלכם? איפה זה משפיע לכם על החיים? כמה אתם זה לא אתם בגלל הסודות והשקרים? אייך זה משפיע על הבטחון העצמי, האינטימיות, היכולת להיות חבר ובחברה. האם אפשר לעשות עם זה משהו?
כן! בתהליך של אימון אישי איתי אנו בודקים את ההשפעה , המחיר, הרווח, והמשמעות של הסוד על החיים. בודקים אייך אפשר לזוז מהמקום הזה , ומה זה אומר. סודות יושבים אצלנו עמוק בפנים ומנהלים אותנו, הגיע הזמן להתחיל לנהל אותם! לשינוי משמעותי בחיים והתקדמות דברו איתי!

בטוחים שאתם יודעים הכל? תמיד צודקים?

    אימון אישי – בקונפליקט שבין הרצון לשלוט על הכל לבין לאפשר גם לאחר לקחת חלק ולהשפיע כדאי לדעת שיש לזה השפעה לטווח ארוך על היחסים – על האמון, על הנכונות לעשות, על ההתלהבות, על שתוף הפעולה על האפשרות לחלוק.

    אימון אישי – בטוחים שאתם יודעים הכל? תמיד צודקים? יש בזה משהו, אבל חשוב להבין גם את זה:
אימון אישי – כשיש לך תחושת שליטה על מה שאת-ה עושה, על מה שקורה לך, fשזו פעולה מתוך בחירה, את-ה נהנה לעשות, גם עבור עצמך וגם עבור האחר. אבל, כשתחושת החירות להחליט, להשפיע' אובדת וכל מה שנשאר לך לעשות זה למלא אחר ההוראות, שריר כוח הרצון מתעייף הרבה יותר מהר… אל תקצצו לאחר כנפיים בשם השליטה, ואל תתנו שיקצצו לכם… בתהליך של אימון אישי אנו מבררים אייך לשמור על הגבולות של עצמנו בסביבות השונות, אייך לוודא שלא יקצצו לנו את הכנפיים. בהדרכה הורית לומדים אייך לא להיות ההורים האלה, אלה שממפנקים יותר מדי , ומבלבלים בין טוב לשליטה, בין חופש לתלות. אם אתם רוצים לחיות בסביבת אנשים, בני זוג, וילדים יצירתיים ועצמאיים, אם אתם רוצים את החופש הזה לעצמכם, זה הזמן לבחון אייך לעשות את זה נכון.

אימון אישי כדי להרגיש טוב יותר בחיים

להרגיש טוב בחיים תלוי בהמון דברים. אבל מה באמת נדרש כדי להרגיש טוב יותר בחיים? ומה קורה לנו שפתאם באמצע החיים אנחנו רוצים להרגיש טוב יותר בחיים. אחד הדברים החשובים הוא להרגיש טוב מבפנים, ולאפשר לפנים להשתקף החוצה. אייך עובדים על הפנים הזה? אימון אישי הוא תהליך המייצר דרך לבדיקה הזו בדיוק. אם נדמיין לרגע את הבפנים שלנו לבית, את ההוויה, התפיסה, הנשמה, כל אותם גורמים ופרמטרים רוחניים ושכלתניים המניעים אותנו מבפנים,נאמר כי כל אחד נולד עם בית. את הבית הזה אנו משפצים מרחיבים משנים משפרים מזניחים…מבצעים בו אינספור פעולות לאורך חיינו. יש לנו יסודות, אותם יסודות שיצקו בנו ההורים, הסביבה בה גדלנו, הדמויות המשמעותיות שליוו את חיינו,  החיים והתפיסה.  את הבית אנו בונים לאורך חיינו, הוא דינמי, משתנה. גדל קטן מתעצב. אך מה קורה שההרגשה היא שהבית קטן מדי, לא מספק, לא מרגיש נכון, לא מרגיש בית? באימון אישי  נבדקים שוב היסודות עליהם מושתתים חייך, הבחירות , השאיפות והרצונות. כשכל אלה ניבחנים דרך משקפי החיים שלך נכון להיום. זו הדרך הטובה ביותר להתקדם עם החיים למקום שנכון לך. אימון אישי מאפשר לך להגיע למקום המדויק שלך.  לפעמים נופל בחלקי האושר הגדול להיות חלק מתהליך עיצוב מחדש, הרחבה, הוספת מרפסת, פתיחת קיר לנוף , כחלק משינויי החיים שאדם מבקש לעצמו. הו אז מתאפשר לי ללוות בתהליך מעצים ומשמעותי, משנה חיים ומרחיב את הנשמה. היופי החדש שנוצר, הגילוי, וההרגשה המפעימה שהפנים נכון עכשיו, והוא משתקף בחוץ, הם הם סממני האושר. ההתמודדות עם הבחירות שנעשו בעבר , בחירות שלעיתים נבעו מלחצים של הורים, סביבה, סטנדרטים חברתיים , בכלים של אדם בוגר יותר, דוקא אלו מאפשרים לעשות את השיקולים הנכונים והראויים כיום, לזמן הזה שלך. תהליך של אימון אישי מאפשר להזכר או לבחון מחדש מה באמת משמעותי לך בחיים, מה תרצה להשיג מכאן והלאה, מהם הכוחות המלווים שלך , ואלו שצברת בדרך בנסיון החיים, ויחד כל אלו יוצקים את היסודות לתוספת של הבית שלך, להרחבה, לשדרוג. זהו המפתח לאושר האמיתי המציאותי, זוהי הגשמה עצמית אותה אנו מחפשים לממש.   *הבית כמטפורה 🙂 תמונה אקראית ניבחרת….

אסטרטגיית ההשתלבות

אסטרטגיות ההשתלבות" נוצרת אי שם בראשית החיים ומשחזרות בהמשך בסיטואציה חברתית, במיוחד ברגעים הראשונים.
בדרך כלל זה נעשה באופן אוטומטי ולא מודע.
לדוגמא: כניסה לחדר מלא אנשים גורמת לכם:
1. להכנס כאילו כלום ומיד למצוא בני שיח?
2. לעמוד בצד ולסרוק את החדר, לראות מי נגד מי ואז להשתלב?
3. לעמוד בצד כל הערב וללכת מאוכזבים הביתה..שוב?
4. למצוא איש שיחה אחד שגם עומד בצד? ועוד…
מהי אסטרטגיית ההשתלבות שלכם וכיצד היא קשרה לילדות?
כשהגעתם לעולם הגעתם למשפחה, לקבוצה. היו שם הורה או הורים, אחים כן או לא.
בכורים למשל, בהרבה משפחות נתפסים כפלא. הראשונים להכל, לחדש ולרגש.
השניים נדרשו להתמודד מול "פלא" המשפחה…אלא אם הוא לא סיפק את כל הטוב והודח.
האחרונים מגיעים וצריכים למצוא דרך להשתלב, לבלוט בתוך הקבוצה.
האם הקבוצה אפשרה את זה? דיכאה את זה? העמידה תנאים? וילד יחיד?
מהלכי ההשתלבות במשפחה משפיעים על אסטרטגיית ההשתלבות שלנו בחברה.
זה לא אחד מול אחד, כמובן, אבל זה בהחלט יוצר תפיסה לגבי הדרך בה אני נכנס לקבוצה חדשה.
אין כללים מוחלטים מכוון שכל משפחה היא סיפור אחר, הורים שונים אחים סגנון תרבות וכו'.
אבל הבנת ההתנהלות בתוך המשפחה הספציפית שלך יכולים לעזור לשבור כמה מחסומים בתוך ההתנהלות החברתית שלך.

האמת…היא תמיד הייתה שם!

"האמת תמיד עמדה שם, עירומה, פשוטה, ברורה. אבל אי אפשר היה להתייחס אליה…
היא מעצבנת. היא מקשה. היא משבשת.
אז הסטתי את המבט, עצמתי עין, אמרתי שהיא לא האמת, שהיא לא מבינה,
שהיא ילדותית שחושבת שהחיים פשוטים שבאמת אפשר לעשות מה שרוצים.
היא לא הבינה את מורכבות החיים, היא הייתה פשוטה, פשוטה מדי…
אבל, היא המשיכה לעמוד שם ערומה, להסתכל מהצד, ולא לאמר דבר.
הנוכחות הקבועה שלה, הערום הפתוח שלה גרמו לי מדי פעם להציץ עליה.
לקח לי המון זמן, חודשים, להסכים להיישיר מבט ולראות, לראות מה יש לה להציע. לשמוע.
בלי כל הפחד של "אז מה עושים עם זה". לאט לאט הסכמתי לקבל אותה, להכניס אותה לחיים, לתת לה להיות חלק.
עד שהיא תפסה מקום משמעותי.
מאז…זה לא אותו דבר. אני לא יכולה לעבוד על עצמי יותר…."

בדידותם של המבודדים חברתית

    קשה להסביר למי שלא חווה בדידות חברתית בילדותו מהי ההשפעה של התנהלות כזו על החיים של האדם לתוך בגרותו.
    "מבחינתי הקושי הוא בגללם, האנשים האחרים, ואולי אולי עוד משהו בעצמי…" הקושי ההוא של פעם לא נלקח בכלל בחשבון. "לא חשבתי שזה עדין משפיע עלי" , "לא חשבתי שיש קשר". . .


הקשר שיש, וצריך להביא בחשבון, הוא המיומנות החברתית החלקית שנרכשה או שלא נרכשה כלל, בשל תהליך הבידוד החברתי.
גם כשמצליחים להתגבר על העצב, העלבון, הקושי, מי שחווה בדידות חברתית לאורך תקופה ארוכה בילדותו, או חרם, סובל מקושי לייצר מעגל חברים, לתת אמון במעגל חברים כזה, לקחת חלק בו מבלי לחוות פחד שעוד רגע "יראו שאני לא שייך", כמו אז.
הדבר משפיע על הקשרים במקום העבודה, במשפחה מורחבת ובמעגל החברים הנוכחי במידה ויש.
מתאמנים שהגיעו אלי עם קשיים במקום העבודה, כמו "אני לא מצליחה להתקדם" , "אני לא מצליח להגיד אף פעם מה שאני חושב" או קושי כמו "אני לא מצליחה להתחבר לאימהות אחרות והבת שלי רוצה ללכת לבקש חברות מה אני עושה?" הגיעו בשל קושי עכשוי, שמקורו בעבר.

הדבר משפיע על הדימוי העצמי , הביטחון העצמי ויכולת התמודדות עם סמכות.


תהליך של למידה מחדש באימון כולל מספר היבטים המאפשרים ליצור ולהתנסות מחדש במיומנות החברתית הזו, ובהם:


  • – שינוי הגישה והתפיסה של מי אני היום

  • התבוננות מחודשת על האנשים מסביב וראיה של מי הם היום .

  • הבנה והכרה בקשיים והתמודדות גלויה ופתוחה עם האמיתות שהאדם מחזיק (כי זה מה שאני מכיר…).

  • צמצום הביקורת והשיפוטיות העצמית והחברתית

  • חיזוק הביטחון העצמי מתוך ראייה ההווה .

  • צעדים בוני אמון עם עצמך ועם החברה.


  • לא נכון יהיה להישאר עם הקושי ולחוות חלקי קשרים, חלקי חיים, וקושי עם עצמך, אם זה סמוי ואם זה גלוי.


    עזרה מקצועית מאפשרת ליצור בהירות, הבנה, סדר ותוכנית פעולה, להחליט להתקדם ולהמשיך בדרך הנכונה.


      אפשר נכון ורצוי לעשות לך את החיים טובים יותר היום!

      זה הזמן להעזר בי לליווי ויצירת התוכנית שלך לשינוי.