אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים ורגילים לעשות, בדרך כלל חוזרים שוב ושוב על אותם הרגלים התנהגויות ומהלכים בדברים שעובדים לנו זה נהדר בדברים הפחות טובים, בטעויות, זה מתסכל מעורר

לא צריך לחפור עמוק מדי כדי להבין שמאחורי החיים הזוהרים המוצגים מתחבאת אצל רובנו  ערמה של קשיים,  שאלות ותהיות תיסכולים ואכזבות. האם הן מוצדקות? ולמה אנחנו כל כך טורחים להסתיר

כולנו זקוקים לחסד…אבל הרבה יותר להכרה. הכרה ברעיון שלנו , באמירה, בעשיה, הכרה בהומור באופציה הכרה בקול האחד המיוחד. וכשההכרה לא מגיעה יותר מדי זמן שאין לה תמיכה מחוץ ומבית

״החיים הם סיכון, מהרגע שאנחנו מתעוררים. יש רק מצב אחד בו אין סיכון, והוא ודאי…מוות.״ אז אמר, למה להתחיל שלילי?! תכלס׳ הבעיה המרכזית היא הפחד מלקבל החלטות. וזה נוצר בעיקר

הסיפור שנספר לעצמנו הוא מה שישאר לנו בראש, בזיכרון עלפיו יהיו התבניות של ההגדרות העצמיות שלנו במוח, האמונה על היכולות והכוחות, על האפשרויות ועל מי אני בוחר להיות. וכן, בסוף

"בסוף אני די לבד ויש עלי אחריות מאד גדולה. אני חייב לעשות דברים נכון ולקבל החלטות מהירות, הכל מאד אינטנסיבי ומחויב לתוצאות, מצד שני אין לי תמיד עם מי לחלוק