אם יש משהו ודאי לגבי ימי הקורונה הוא… שהיא האיצה תהליכי דיגיטציה. אם בחודש ינואר הייתי צריכה להשקיע זמן ואנרגיה בלשכנע ולהסביר שאימון אישי אימון מקצועי או הנחיה של מפגשים

העולם עצר בחריקת בלמים וכולנו עפנו קדימה ואחורה. ההתחלות ההשקעות הפגישות הפרויקטים הפרסומים . מישהו צעק עמודו! וזהו. לא שואלים אף אחד. ­­לי אישית לקח שבועיים רגע להבין מה קרה

הגיע הזמן להגיד את האמת רוב העובדים היום הם מנהלים.  בשונה מפעם שלהיות מנהל היה ענין של ותק השכלה קשרים והיררכיה, היום בעולם הארגוני השינוי הדרמטי הוא גם באופן בו

"אני רוצה שהם ישתפו פעולה, אני רוצה שהם יעזרו אחד לשני, יחליפו אחד את השני, יעבדו יחד." כן כן, לא אחת יש איזה "איש גדול" שמסתכל מסביבו ונדמה לו שאם

בהרבה מקרים נטיית הלב של האדם היא לקבל עזרה אישית, אחד על אחד מותאמת לצרכיו.  המחשבה מאחורי זה הגיונית, יהיה לי מקום לעבד לחשוב לשאול וכל זה בצורה נוחה ואינטימית. 

מהי תפיסה ומה המשמעות של ההבנה הזו על היכולת שלנו לקדם את עצמנו. קבלו וידאו קצר להרחבת ההסתכלות העצמית ותהליך אימון אישי . שנדבר על זה? בלחיצה כאן אפשר לקבוע

על מנת להזיז את הקריירה שלך דבר ראשון נידרש לשינוי של הלך המחשבה, ויציאה מפאסיביותלאקטיביות. את זה עושים הכי טוב בעשיה אמיתית ואפשר ואף רצוי ועוזר מניסיון להסתייע בתהליך של אימון

איך לעשות לעצמי אימון קריירה ויחסי ציבור מקדמים במקום העבודה?  למה אנשים טובים נשארים מאחור? אחת התופעות המעניינות שיש בעולם העבודה, ואני פוגשת אותה לא מעט, זו תחושה של אנשים

טילי ג.ליברמן איך לקדם את הקרייה? "לא ברור לי אייך אני הולך להתקדם כאן, וגם אף אחד לא ממש טרח להגיד לי". את המשפט הזה אני שומעת פעמים רבות בשיחות

אימון מנהלים לקידום המנהיגות אייך קורה שאנחנו מאבדים דבר כל כךחשוב להצלחה שלנו דוקא במקום העבודה? בדרך כלל לא חושבים על התכונה הזוכקריטית, אבל היא כזו. חוש הומור! ולא כמובן