הסיפור שנספר לעצמנו הוא מה שישאר לנו בראש, בזיכרון
עלפיו יהיו התבניות של ההגדרות העצמיות שלנו במוח,
האמונה על היכולות והכוחות, על האפשרויות
ועל מי אני בוחר להיות.
וכן, בסוף מה שקורה קורה,
אבל איך שנספר את זה….
ישפיע על מה שיקרה בפעם הבאה.
לא בקטע של לעבוד על עצמנו
יותר באופן בו אפשר לראות את הדברים.
להכל יש כמה זוויות, אז כדאי ליבחור בזו שתקדם אותך לא?
אפשר לעבוד על זה ולהשיג יותר
כדי להגיע למקומות ניפלאים.
למי זה קורה ומתי קידום מהיר ופתאומי יכול לעורר את התחושה הזו, קבלת תפקיד שלא חשבת שמתאים למיימדים שלך. התחושה היא של "לא מגיע לי",
כולנו זקוקים לחסד…אבל הרבה יותר להכרה. הכרה ברעיון שלנו , באמירה, בעשיה, הכרה בהומור באופציה הכרה בקול האחד המיוחד. וכשההכרה לא מגיעה יותר מדי זמן
כן כן זה הזמן! דווקא עכשיו זו ההזדמנות שלך להבין מהו הדבר המתאים לך ביותר, למרות שהעולם נעצר. זה לא אומר שמחר בבוקר זה יקרה
אין סודות בחברה…? האומנם "אין סודות בחברה"? ובחברות? החוכמה הזו מבוססת על ההבנה האנושית, הילדית שלנו, שסודות פוגעים והיא נכונה גם לחיים הארגוניים. אבל בעולם
